אברבנאל על ירמיהו מו:יד

הגידו במצרים וגומר עד אשר היה דבר ה' אל ירמיהו הנביא אל פלשתים. בעבור שמדרך המלכים הוא כשיבאו להלחם זה בזה להודיעו שיקח כלי מלחמתו ויכין צרכיו כי הוא רוצה להלחם בו, וזה כדי שלא יאמרו שבאו כגנבים ושודדים לילה פתע פתאום לכן אמר כאן הנביא הגידו במצרים שהוא כלל המלכות והשמיעו במגדול שהוא מקום קרוב למצרים כמו שאמר בין מגדול ובין הים (שמות יד, ב), וכן בנוף ובתחפנחס ערי ממלכה לפרעה והמשמיעים יאמרו אל מצרים התיצב והכן לך לקראת נבוכדנצר כי אכלה חרב סביבך ירמוז לארץ יהודה שכבר החריבה נבוכדנצר והוא יבא גם כן עליך, ואחרי שקודם בואו גילו את אזן מצרים וידע זה (טו) מדוע אם כן נסחף אביריך וגדודיך ולא עמד רוצה לומר כל אחד מהם לא עמד בפני הכשדיים אבל ברחו הכל, אין זה אלא שה' הדפו למצרים וממנו מסיבה שתחרב מצרים לפי שהוא היה הסבה בחרבן בית יהודה, ונסחף הוא מלשון מטר סוחף, ובא בפסוק אביריך בלשון רבים ונסחף ולא עמד והדפו בלשון יחיד לכל אחד מהם, (טז) וכבר יורה גם כן שה' הדפו ממה שהרבה כושל והיו רובם כושלים ונופלים במלחמה וזהו גם נפל איש אל רעהו רוצה לומר שהיו נכשלים זה בזה ונופלים ארצה, והמתרגם פירש גם נפל מלשון אל הכשדים אתה נופל והוא שתרגם ואף ישתמעו גבר לחבריה, עד שהנכרים שהיו בהם שבאו לעזרת מצרים היו אומרים זה לזה קומה ונשובה אל עמנו ואל ארץ מולדתנו מפני חרב היונה שהוא נבוכדנצר שחרבו מכלה את הכל, וקראו יונה לפי שכל בני אדם היו נכנעים לפניו בהונאות דבריו, והמפרשים פירשו היונה האונסת שאין מי שיעמוד כנגדו וכן והאכלתי את מוניך (ישעיה מט, כו) אונסיך ולא יונו עוד נשיאי את עמי (יחזקאל מה, ח), ויונתן תרגם מענין יין חרבא דסנאה דהא כחמר ברויא.