אברבנאל על ירמיהו מד:יט

והנה יראה שהנשים היו עיקר הדבורים האלה ולכן היו אומרות בתמיה וכי אנחנו מקטרים ומנסכים רוצה לומר התחשוב שאנחנו מזולת בעלינו עושות כל זה לא באמת כי לא עשינו מבלעדי אנשינו ובעלינו כוונים רוצה לומר מיני מאכלות לה רוצה לומר למלכת השמים להעציבה כי באמת ברשות הבעלים עשינו כל מה שעשינו, ומאמר להעציבה אמרו המפרשים שהוא כנוי וענינו לשמחה, ואינו נכון אבל אחשוב שהוא מלשון עצבים כי הצלמים יקראו עצבים כאלו אמר לעבדה בדרך צלם (כ) והנה ירמיהו השיב לאנשי' ולנשים כולם יחד, (כא) הלא אותה הקטרה אשר הקטרתם אתם ואבותיכם ומלכיכם בימים הראשונים אשר אמרתם שהיה טוב לכם אותם זכר ה' עתה ועלה על לבו, (כב) ולא האריך עוד אפו מפני רוע מעלליכם אשר עשיתם ובעבור זה היתה ארצכם חרבה כהיום הזה, (כג) מפני אותם ההקטרות ומה שחטאתם ולא שמעתם בקול ה', (כד) ואז ירמיהו באף ובחמה ובקצף גדול אמר אל כל העם והנשים שמעו דבר ה' כל יהודה אשר בארץ מצרים, (כה) ובעבור שהאנשים היו מתנצלים באמרם שהיו הדברים דברי נשים אבל שלא היתה כך כוונתם, וגם היו אומרים שהנשים היו אומרות כן מפני צרות לבבם אבל שלא היו עושות כן בפעל, לכן אמר הנביא אליהם כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל אתם ונשיכם רוצה לומר אל תאמרו שהדברים האלה הם דברי הנשים ולא דבריכם כי בוחן לבות וכליות יודע שאתם ונשיכם רוצה לומר כולכם באגודה אחת ולב אחד בדבר הזה, ותדברנה בפיכם ואם המה דברו באמת בפיכם דברו כי מהסכמתכם דברו כל זה, ולכן עם היות שהמה היו המדברות כל זה אתם בידכם מלאתם ועשיתם בפעל מה שהמה דברו מהנדרים שנדרתם לקטר ולנסך, וכן ידעתי שהקים תקימנה רוצה לומר שלא דברו זה בחמה ובקצף אבל לא שיעשוהו בפעל כי הקים תקימנה הנשים האלה את נדריכם והוא בקיטור ובניסוך למלכת השמים.