אברבנאל על ירמיהו מד:טו

ויענו את ירמיהו וגומר עד הדבר אשר דבר ירמיהו אל ברוך. סיפר הכתוב מעזות הפושעים משארית יהודה ומעזות נשיהם המחטיאות אותם שלא דיי שלא נתנו לב לדברי השם (טז) אבל בעזות פנים ומצח אשה זונה ענו את ירמיהו שהדבר אשר דבר בשם ה' לא ישמעו אליו ולא יקבלוהו, (יז) אבל בהפך כי עשה יעשו כל נדריהם אשר נדרו לקטר למלכת השמים, וחשבו המפרשים שמלכת השמים הוא שם נאמר לכל הכוכבים שהם מעשה השם ומלאכתו אשר ברא ושחסר האלף במלכת השמים, ומהם פירשו מלכת השמים על השמש שהוא הכוכב הגדול שבשמים, ואני כבר הודעתיך דעתי שהבעל שהיו עובדים היה כנגד השמש והוא הנקרא מולך כי הוא מלך על כל בני שחץ, והאשרה שהיו עובדים היתה כנגד הלבנה והיא גם כן הנקראת מלכת השמים כמו שיכנה הכתוב השמש בשם מולך כן כינה הירח בשם מלכת השמים, וכמו שכינה השמש בשם בעל להיותו בערך הלבנה כבעל הנותן מהודו וזיוו על אשתו ככה כינה את הירח בשם אשרה שהיא שם לנקבה כאילו היא נקבת השמש ואליו תשוקתו והוא ימשול בה, ואמרו הפושעים האלה שככל היוצא מפיהם יעשו לקטר לנסך למלכת השמים, ואמרו כאשר עשינו אנחנו ואבותינו מלכינו ושרינו בערי יהודה ובחצות ירושלם לרמוז לזמן אחז ומנשה ואמון וגם בימי יאשיהו, ועל הזמנים ההם אמרו ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו רוצה לומר ובימים ההם היינו שבעים וטובים לא ראינו רעות החרבן, (יח) אבל בימי יהויקים ויהויכין וצדקיהו שנחרבה ארצנו היה מפני שחדלנו לקטר למלכת השמים ולהסך לה נסכים שמפני הנביאים חדלנו מזה ואז חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו, הנה א"כ לא היתה הרעה בעבור ההקטרה שעשינו אלא בעבור מה שלא עשינו ממנה ובזמן ההקטרה והניסוך כהוגן לא ראינו רעה כמו שהיה כאשר חדלנו ממנו. והותרה בזה השאלה החמשית: