אברבנאל על ירמיהו מב:ז

ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר ה' אל ירמיהו וגומר עד ויהי דבר ה' אל ירמיהו בתחפנחס. ראוי לתת לב למה זכר הכתוב לכמה ימים באה לנביא דבר ה' להשיב אל העם, והנה לא נמצא כזה בשאר הנבואות גם לא נאמר כאן ויהי אחרי עשרת ימים אלא ויהי מקץ עשרת ימים, ואני אחשוב שגדליה בן אחיקם מת בחודש הז' ביום השני ממנו כי ביום הראשון היה יום תרועה וביום השני נהרג, ובא יוחנן באותם עשרת ימי תשובה להלחם עם ישמעאל והציל את השביה מידו, ומיד דיברו אל ירמיהו שיתפלל אל ה' מה יעשו כי היו יראים מאד מהכשדיים שיהרגום כולם בעבור הריגת גדליהו והכשדים שהיו אתו בחשבם שהיו כל השרים והעם במרד עם ישמעאל, והתפלל ירמיהו באותם עשרת ימי תשובה שבין ר"ה לי"ה עליהם ונתרצה השם לו ביום הצום, ולכן אמר מקץ עשרת ימים רוצה לומר בסוף עשרת ימי תשובה שהסוף הוא ביום הכפורים, אז בא דבר ה' אל ירמיהו לא שיאמר שנתאחרה תשובתו עשרה ימים אלא שניתנה לו בסוף עשרת הימים הנזכרים והנעשים בשנה ההיא ותהיה התשובה אחרי התפלה יום או יומים לא זמן עשרת ימים, (ח) ולכן קרא הנביא אל יוחנן בן קרח שהיה השר הגדול העומד על בני עמו ולשאר השרים ולכל העם מגדול ועד קטן, (ט) ודיבר אליהם תשובת השם ודברו, (י) שאם ישבו בארץ יהודה יבנה אותם ולא יהרוס רוצה לומר יעשה מהם בנין גדול להרבות אותם ולנטוע אותם בארץ כימי קדם ושלא יבאו לידי הריסה שיהרגום או יגלו אותם אויביהם כי נחם ה' על הרעה ולא יוסיף עוד עליה, (יא) ושלא ייראו מפני מלך בבל ואומרו אשר אתם יראים מפניו אל תיראו ממנו אינו כפל לשון, אבל ענינו והענין שבעבורו אתם עתה יראים מפניו והוא הריגת גדליהו והכשדים שהיו עמו אל תיראו ממנו רוצה לומר מאותו ענין כי אתכם אני להושיע אתכם, (יב) ולב מלך ביד ה' אבל יהיה בהפך שאתן לכם רחמים לפניו ונבוכדנצר עצמו ירחם אתכם והשיב אתכם אל אדמתכם רמז אל היושבים בבבל שישיב אותם ירושלם ברצון השם, (יג) ואומרו ואם אומרים אתם לא נשב בארץ הזאת נראה לי שגזירת הפסוק הוא אומרו מיד לבלתי שמוע בקול ה' אלהיכם רוצה לומר ואם אתם אומרים לא נשב בארץ הזאת יודע אני באמת שאינכם רוצים ללכת ממנה אלא לבלתי שמוע בקול ה' אלקיכם כי הם היו יודעים שארץ ישראל היה ה' דורש אותה תמיד עיניו בה, ושאם היו עובדים ע"ז בתוכה לא יתקיימו בה כיון שאינם עושים משפט אלהי הארץ ולכן היו חפצים לרדת לארץ מצרים כדי שיעבדו שמה עבודה זרה לרצונם בחשבם שלא יענשו שמה עליה כאשר הם נענשים בהיותם בארץ הקדושה, וזהו מה שכיון באומרו ואם אומרים אתם לא נשב בארץ הזאת אין זה אלא לבלתי שמוע בקול ה' אלקיכם בהיותכם במצרים ולא תתחייבו במצוות כבהיותם בארץ הקדושה זהו האמת מכוונתכם, (יד) עם היות שבדבריכם אתם נותנים בדבר סבה אחרת לאמר לא כי ארץ מצרים נבוא לא נראה מלחמה ושופר לא נשמע וללחם לא נרעב ושם נשב כאילו המלחמה והרעב תמיד תהיה בארץ יהודה ולא תבאו ולא תהיה במצרים בשום צד בעולם, ואין הדבר כן (טו) כי הנני מודיעכם בשם ה' שאם אתם תשימו פניכם לבוא מצרים ובפועל תבואו לגור שם בדרך גירות, (טז) החרב והרעב אשר אתם יראים מהם פה, ואמר דואגים רוצה לומר שיש לכם דאגה מכל מה שעברה מהם עליכם שם תדבק אחריכם במצרים כי אף על פי שאינם מטבע הארץ יהיה זה בה חולי מתדבק שיתדבק בה מכם, (יז) והאנשים שהם יותר חפצים לבוא שמה שם יתמו וימותו ולא יהיה מהם שם שריד ופליט לפי שכך גזר השם, (יח) שכמו ששפכה חמתו על יושבי ירושלם כך תתך עליכם בבואכם אל מצרים, ומלבד זה בעבור ענין אבותיכ' שהיה במצרי' תהיו ביניהם שמה לאלה ולשמה לקללה ולחרפה ולא תחשבו שאז תשובו אל הארץ הזאת כי אם תלכו מצרים לא תראו עוד את המקום הזה רומז אל ירושלם.