אברבנאל על ירמיהו מב:יט

והנה האשימם על אשר שאלו את פי ה' אם לא היה בדעתם לשומעו ולעשותו, כי היה מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין וזה שאמר דבר ה' עליכם שארית יהודה אל תבאו מצרימה ידוע תדעו שהעידותי בכם היום ומכאן ואילך תהיו מזידין אם תעשו דבר אחר ולא שוגגין כיון שכבר התריתי בכם והודעתי לכם דבר ה' ומצותו, (כ) כי אתם התעיתם בנפשותיכם כי אתם שלחתם אותי אל ה' ר"ל אתם עשיתם טעות גדול בנפשותיכם בששלחתם אותי אל ה' להתפלל ונשבעתם שכאשר אגיד לכם כן תעשו, (כא) ואגיד לכם דברו היום הזה ועם היות שעדיין לא השיבו לו דבר הנה הנביא ראה בפניהם שלא היו חפצים במאמרו ושלא יקיימוהו ושעכ"פ ילכו למצרים ולכן אמר ולא שמעתם בקול ה' אלקיכם ולכל אשר שלחני אליכם ר"ל וכן עשיתם בכל אשר שלחני אליכם שלא שמעתם בקולו אשר דברתי, (כב) ועתה ידוע תדעו כלומר עתה אחר ששאלתי את פי ה' והתריתי בכם ואתם אינכם רוצים לשמוע בקולו ידוע תדעו כי בחרב ברעב ובדבר תמותו במקום אשר חפצתם לבוא לגור שמה שהוא מצרים. הנה התבאר מזה ששרי יהודה וכל העם הנשארים בהיותם נבהלים וחרדים בהריגת גדליה בן אחיקם ולהיות בעשי"ת שבין ר"ה ליוה"כ נתישרו נפשותם לעבוד את ה', ולכן שאלו לנביא שיתפלל בעדם אל ה' ואמרו שיעשו כמצותו, אבל אחרי שעבר יוה"כ שבו לכסלותם ונכנסה טינא בנפשותם מפחד הכשדיים שיבאו עליהם ויהרגום על מיתת גדליהו והכשדיים שהיו אתו, וגם נכשל רוחם שהיה סכנה לשבת בא"י שתמיד עיני ה' בה ובעברם על מצותיו היו נענשים בעונשים רבים ובחרו ללכת מצרים להיותם מרוחקים מההשגחה ולשבת בטח: