אברבנאל על ירמיהו לז:יז

וישלח המלך צדקיהו ויקחהו וגומר עד וישלח המלך צדקיהו ויקח את ירמיהו וגומר. סיפר הכתוב שבהיות ירמיהו בבית הבור אשר בבית יהונתן שלח צדקיהו בעדו ושאלו בביתו בסתר היש דבר מאת ה' רוצה לומר אם באה אליו נבואה מקרוב כי היה צדקיהו ירא את ה' אם לא שאנשיו ועמו כולם היו רשעים, וירמיהו השיבו יש ויאמר ביד מלך בבל תנתן רוצה לומר אע"פ שצרות לבבי הרחיבו והשרים עשו עמי רעות הרבה הנה לא קצרה יד ה' מהופיע בי נבואתו ואתה אדוני המלך תדע לך בלי ספק שביד מלך בבל תנתן כי הנבואה תמיד תודיעני זה בלי חלוף, (יח) ואחר זה בקש הנביא ממנו על מאסרו כי לא היה בו משפט מות והוא לא חטא נגדם כי דבר אליו מה שצוהו השם, (יט) ושאר הנביאים אשר היו מנבאים טובה הנה הם נחבאים וכסתה כלמה פניהם, (כ) וכיון שלא חטאתי לך ולעבדיך אל תשיבני לבור אשר בבית יהונתן הסופר לא אמות שמה, (כא) וצוה אז המלך שלא ישיבוהו לבור אבל יפקידוהו בחצר המטרה וכדי שלא ימות ברעב יתנו לו ככר לחם ליום מחוץ האופים שהוא כמו שת"י משוק הנחתומי', ואמרו חכמינו זכרונם לברכה במדרש (שיר השירים רבה א, מא) שהיו נותנים לו פת קיבר שהיתה נמכרת חוץ לפלטירא פירוש פת סובין, וכפי הפשט נראה שמפני הרעב היו עושים פת למכור בשוק ידוע כדי לפרנס העם שבירושלם ונתנו לכל אחד ככר אחד ליום וצוה המלך שיתנו משם לירמיהו חקו דבר יום ביומו בלי מעות עד תום כל הלחם מן העיר ומאז והלאה ישב ירמיהו בחצר המטרה כי לא רצה לצאת משם אף על פי שלא היו שמה שומרים עליו: