אברבנאל על ירמיהו לו:כו

והנה צוה המלך לקחת את ברוך שהיה סופר במגילה הזאת ואת ירמיהו שהיה הנביא שניבא אותה והיתה לקיחתם להביאם לפניו להרגם, ועשה הקב"ה עמהם נס שלא מצאום וזהו ויסתירם ה', (כז) וסיפר הכתוב שבאה לירמיה מיך אח"ז נבואה מהשם יתברך ואמר אחרי שרוף המלך את המגילה ואת הדברים להודיע שלא לבד שרף גליוני המגילה שאף הדברים עצמם שרף, וחז"ל סמכו לזה שהרואה ספר תורה שישרף חייב לקרוע שתי קריעות אחת על הגויל ואחת על הכתב שנ' את המגילה ואת הדברים, והיה זה לפי שאף הגויל מבלי כתיבה אחרי שהיה מיוחד לדברי הנבואה כבר חלה בו קדושה רבה, (כח) וצוהו השם יתברך שיקח מגילה אחרת ויכתוב עליה את כל הדברים הראשונים וגומר, (כט) וייעד את יהויקים תחת אשר שרף את המגילה (ל) שלא יהיה לו בן יושב על כסאו כי יהויכין בנו לא מלך כ"א ג' חדשים והיה כלא היה והוא ימות בדרך בבל ולא ינתן לקבורה, כי תהיה נבלתו מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה (לא) באופן שיפקד עליו ועל עבדיו את עונם והוא שריפת המגילה כ"א היה רומז לשאר העבירות היה לו לומר את כל עונותיהם, (לב) והנה ירמיה לקח מגילה אחרת וכתב עליה את כל דברי הספר אשר שרף יהויקים באש ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהנה כי עם היות שהשם יתברך לא צוה אלא שיכתוב במגילה הזאת השנית כל הדברים שהיו בראשונ' הנה ירמיהו הוסיף מדעתו בשנית דברים רבים, וגם זה מוכיח שזו היתה מגלת קינות ושירמיהו עשאה מעצמו ברוח הק' לקונן על מה שהיה עתיד להיות, ולכן הושמה המגלה ההיא בין הכתובים ולא הושמה בתוך הנביאים עם היות המחבר והמסדר אותה נביא לפי שלא נכתבה כי אם ברוח הקדש, וכבר כתבתי במקומות אחרים שהנביאים לא היו נמלטים פעמים מלהשתמש בהשגות חושיהם וכן פעמים היו מדברים ומחברים דבורי שירות ומליצות או קינות ברוח הקדש עם היות שלא היו מגדר הנבואה ומעלתה כמו שביאר הרב המורה בפ"מה ח"ב:

ורז"ל (איכה רבה פתיחתא כט) חלקו מה הם הדברים ההמה שהוסיף ירמיהו במגלה השנית הזאת ורבי חמא בר חנינא אמר ונוסף עליהם זה איכה יעיב, דברים זה איכה יועם, רבים זכור ה' כהמה זה אני הגבר, שהוא מן תלתא תלתא, ורבנן אמרי ונוסף עליהם זו אני הגבר שהוא מן תלתא תלתא מלמד שהיה כתוב על המגילה הראשונה איכה ישבה איכה יעיב איכה יועם, ועוד הוסיף עליהן דברים שהוא אני הגבר שהוא מתלתא תלתא ורבים כהמה הוא זכור ה', וזהו הדעת היותר מתישב ואליו נמשך הרש"י בפירושיו: