אברבנאל על ירמיהו לד:ח

הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת השם אחרי כרות המלך צדקיהו וכו' עד סוף. הנבואה הזאת קדמה לנבואות שנזכרו למעלה כי אותם היו בשנה העשירית למלך צדקיהו בהיות חיל בבל במצור על ירושלם וזאת הנבואה והספור מדרור העבדים היה קודם בוא הכשדיים, וכן פירשו בסדר עולם כי מה שאומר בספר יחזקאל (יחזקאל כ, א) ויהי בשנה השביעית בחמישי בעשור לחדש באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את השם וישבו לפניו היא השנה השביעית למלכות צדקיהו ואותה שנה כרת המלך צדקיהו ברית אל כל העם אשר בירושלם לקרא דרור, וכפי זה נאמר שלא נזכרו נבואות ירמיהו בספר הזה כפי סדר זמניהם בקדימ' ואיחור, אבל אם כתבו אותן אנשי כנסת הגדולה כתבום כמו שמצאו אותם, ואם ירמיהו כתב ספרו כתב אותם כפי מה שעלו בזכרונו, וכפי פשט הכתובים אפשר לפרש שגם הנבואה הזאת היתה בהיות ירושלם במצור הבבליים כי אז כרתו הברית על ענין העבדים ויורה על אומרו בסופה והשיבותים אל העיר האת כי נעשה זה כאשר עלו הבבליים מעליהם מפני השמועה ששמעו מחיל מצרים שהיה בא וכפי זה כבר היה חיל הכשדים במלחמה על ירושלם, האמנם נזכרו שתי הנבואות כאן אם מה שלמעלה ליעד המלך וזאת ליעד השרים שניבא עליהם בשעת המעשה, וספור הענין הזה הוא מה שיאמר שהמלך צדקיהו ועמו שבו להם מעון העבדי' והשפחות העבריים והעבריות שהיו מתעבדים בהם יותר משש שנים שצותה תורה ולכן כרת המלך ברית אל כל העם אשר בירושלם לקרא דרור בארץ, (ט) והוא לשלח כל אדם את עבדו ואת אמתו חפשים לבלתי עבוד בם, ואמר ביהודי אחיהו איש אחרי שכבר אמר העברי והעבריה לפי שראשונה אמר שיהיו שולחים אותם חפשים כפי מצות התורה להיותם עבריים ועתה יאמר שגם התחברה להם בזה סבה אחרת והיא להיותם אחים ממלכות יהודה שהוא פרטיות וקורבה יותר גדולה מקירבת בני שאר השבטים, ועל זה אמר לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו איש והוא מסורס לבלתי עבוד בם איש באחיהו יהודי רוצה לומר משבט יהודה, (י) והודו כל השרים והעם בברית הדרור ההוא וישלחו את העבדים ואת השפחות חפשים, (יא) ואחר כך נתחרטו מהטובה אשר עשו וישובו לקחת את העבדים ואת השפחות ויושיבום לבתיהם להשתעבד בהם ויכבשום רוצה לומר כבשו אותם בדרך עבדות כאשר היו בראשונה, (יב) ועל המעשה הזה באה הנבואה לירמיהו הנה אם כן מה שנאמר בתחילה הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת השם אחרי כרות וגומר היא עצמה מה שכתבו כאן ויהי דבר השם וכו'.