אברבנאל על ירמיהו לד:א

הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' ונבוכדנצר מלך בבל וכו' עד הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' אחרי כרות. עתה יספר הנביא נבואה אחרת שהגיעה לו בהיות נבוכדנצר וכל חילו נלחמים על ירושלם במצור (ב) והיא שצוהו השם הלוך ואמרת אל צדקיהו מלך יהודה זה הייעוד הרע שהכשדים ילכדו את העיר הזאת ירושלם וישרפו אותה באש, (ג) וצדקיהו המלך לא ימלט מידם כי יתפשוהו ויביאוהו לפני נבוכד נצר ויוליכוהו בבל, האמנם ראוי לעיין בזה למה אמר ב' פעמים ואמרת כי הנה אמר הלוך ואמרת אל צדקיהו מלך יהודה וחזר לומר שנית ואמרת אליו, ועוד יש לעיין מה היה הצורך בייעוד הרע הזה שצוהו שיאמר לצדקיהו והלא כבר ניבא זה עצמו פעם או פעמים אחרות וכמו שכתוב למעלה בזאת הפרשה ועל זה עצמו שניבא ירמיהו הושם בבית כלא בחצר המטרה כמו שנזכר שם, ומה צורך בזה ההשנות האם להחניף את צדקיהו שמשרפות אבותיו ישרפו לו והוי אדון יספדו לו הנה כל זה בהיותו לאחרי מותו כאפס ותוהו נחשבו לו, אבל ענין הנבואה הזאת היא שבראשונה ירמיהו ניבא זה עצמו על צדקיהו ובעבור שהיה אומר אותו בפרסום לכל אדם והיה מרפה ידי הנלחמים וכמו שנזכר בסוף דבריו כי תלחמו את כשדים לא תצליחו שבזה היה מרפה ידיהם מהמלחמה כמו שאמרו השרים למלך לכן צוה המלך לשום אותו במשמר בחצר המטרה כדי שלא ידבר לשום אדם נבואותיו, ועתה באתהו הנבואה והזהירו השם שיאמר אותה לצדקיהו והוסיף לומר ואמרת אליו להזהיר אותו שלא ידבר הייעוד הרע הזה לשום אדם אחר כ"א לצדקיהו המלך לבדו, וזה טעם ההשנות ואמרת אליו כי אליו בלבד תהיה האמירה הזאת לא לאדם אחר, והיה התועלת בהודעה הזאת אם להסיר מלב צדקיהו שהיה ירמיהו מנבא עליו רעות מלבו ומשנאתו אותו ולא מפי ה' כיון שאחרי שהיה במאס' לא נבא דבר רע לכן צוהו ה' בהיותו שם שינבא זה וידע צדקיהו כי דבר ה' ושאין הנביא כובש נבואתו, ואם להעיר את לב צדקיהו שיצא אל הכשדים ויכנע אליהם שאם היה עושה כן לא היה נבוכד נצר שוחט את בניו לעיניו ולא לנקר את עיניו ולכן צוה ה' לנביא שינבא זה לצדקיהו בסתר ושלא ידע אדם דבר מזה, (ד) ואם למצא חן בעיניו בתתו בשורות טובות שעם היות שיובל לבבל בגולה הנה לא ימיתהו נבוכד נצר בחרב כי היה ירא צדקיהו מזה מאד, (ה) ושימות בשלום רוצה לומר מחמת חליו כשאר בני אדם המתים בשלום ויעשו לו הכבוד שהיו עושים למלכים.

ורז"ל פירשו והוא האמת שכיון באומרו בשלום תמות שימות נבוכד נצר בחייו שכל ימי נבוכדנצר לא יצאו אסיריו ממאסר וכשמת יצא צדקיהו ולמחרת מת וקברוהו בכבוד כמלכי יהודה, וכאילו הודיעו שהוא יראה את מיתתו של נבוכד נצר ויהיה לבו בשלום מבלי פחד ממנו מה שלא היה כן בהיותו חי, ובשרו גם כן שמשרפות אבותיו המלכים ישרפו לו והיו אותם המשרפות מטתם וכלי תשמישיהם שהיו שורפים עם שרפת בשמים מרוקחים כמו שנאמר באסא, והיה ענין זה כי עם היות צדקיהו גולה וחוץ מארצו ומשולל ממלכותו הנה במותו יעשו לו כל הכבודו' שהיו עושים למלכים בהיותם בארצם ובמלכותם אם מהמשרפות ואם מההספד שיספדו לו הוי אדון כמו שיספדו למלכים, ולכך לא הרע צדקיהו לירמיהו על הנבואה הזאת לפי שלא אמרה כי אם אליו ולתכלית טוב, ולכן אמר על כל זה כי דבר אני דברתי נאם ה' רוצה לומר גזרה היא גזורה מלפני לא אשוב ממנה, הנה מפני כל הדברים האלה באה אליו הנבואה הזאת. ואפשר לומר עוד שהנבואה הזאת היא עצמה הנזכרת למעלה שעליה שמו את ירמיהו כלוא בחצר המטרה אבל למעלה זכר הכתוב בלבד על מה שמו אותו שם וכאן יספר הנבואה ההיא איך היתה ומה ענינה וחלקיה, והותרה בזה השאלה הששית: