אברבנאל על ירמיהו לג:ד

כי כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל כי נקרא עדיין שמו על ישראל לפי שעוד ישובו ליראתו ולעבודתו, וזכר ראשונה ענין ירושלם כי הוא היה הראש וזהו על בתי העיר הזאת רוצה לומר מהשרים ועל בתי מלכי יהודה הנתוצים שנשרפו באש, ואומרו אל הסוללות ואל החרב (ה) באים להלחם את הכשדים ולמלאם את פגרי האדם אשר הכיתי ונבוכו המפרשים בפירושו מאד ופירשו אל הסוללות ואל החרב בסוללות ובחרב שלפי שאנשי ירושלם באו להלחם את הכשדים ולא פתחו להם לכן התחזקו הכשדים והכו הבתים בסוללות ובחרב ויושבי הבתים גרמו למלאת את הבתים מפגרי האדם שהם בני יהודה. ואתה רואה כמה מהדוחקים והחסרונות בכתוב יסבול הפירוש הזה, ולי נראה לפרשו באחד משני דרכים. האחד, הוא שהפסוק הזה כולו הוא יעוד רע יאמר שהשם גזר על בתי העיר הזאת ועל בתי מלכי יהודה שיהיו נתוצים ועד"מ ומליצה אמר וצוה השם אל הסוללות ואל החרב הבאים מבבל להלחם עם הכשדים על ירושלם כי הוא יתברך צוה ואמר לסוללות ולחרב ההם שינתצו בתי המלכים והשרים, וגם כן צוה לסוללות ולחרב למלאם רוצה לומר לבתים הנזכרים מפגרי האדם אשר הכיתי באפי והם בני יהודה וירושלם, ויהיה את הכשדים כמו עם הכשדים, וכן את יעקב איש וביתו באו (שמות א, א) עם יעקב. והדרך הב' בפירוש זה הפסוק הוא, שיהיה הפסוק הזה כולו נחמה, וענינו שאמר השם על בתי העיר הזאת רוצה לומר בעבור בתי העיר הזאת ובתי מלכי יהודה שנתצו הכשדי' אמר השם אל הסוללות ואל החרב של פרס ומדי שיבואו להלחם אל הכשדים לתת נקמת ה' בבבל, לפי שנתצו הבבליים הבתים בירושלם ושאותם הסוללות והחרב הבאים להלחם על הכשדים ימלאו רוצה לומר ערי הכשדים את פגרי האדם והם הכשדים שהרגו פרס ומדי, ועליהם אמר אשר אנכי הכיתי באפי ובחמתי לפי שאנכי קצפתי מעט והכשדיים עזרו לרעה בחרבן ירושלם ולכן יהיה ענשם מדה כנגד מדה שסוללות פרס ומדי יתצו ערי הכשדים כנגד מה שעשו הכשדים בירושלם בסוללותיהם ושיבא על הכשדיים חרב פרס ומדי וימלא עריהם מפגריהם בעבור מה שמלאו הם בתי ירושלם מפגרי היהודים, וזה פי' נכון מתישב על המלות, וזה נחמה רבה שיתן השם לערי יהודה נקמה מאויביהם ואומרו אשר הסתרתי פני מהעיר וגומר ענינו ואמנם במקום שבזמן החטאים הסתרתי פני מהם (ו) אעלה להם ארוכה ומרפא לצרותיהם בזמן ההוא, ואמר כנגד ירושלם וכנגד הגולים ורפאתים וגליתי להם עתרת שלום כי בעבור שהיה קץ הגאולה מכוסה אמר שבזמנה יגלה להם אותו, וכן אמר דניאל (דניאל יב, ט) כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ מכלל שלעת קץ יגלה, ועתרת הוא לשון רבוי רוצה לומר רוב שלום ואמת שיהיה ביניהם.

אבל לא יהיה כפקידת בית שני ששבו לירושלם מבני יהודה ובנימן בלבד (ז) כי בגאולה העתידה והשבותי את שבות יהודה ואת שבות ישראל שהם עשרת השבטים יחד ובניתים כבראשונה רוצה לומר כימי דוד ושלמה, (ח) ואם עתה בחרבנם נתחייבו גלות על כל רשעתם הנה בזמן ההוא לא יהיה כן כי אטהרם מכל עונם וגומר, וזכר בזה חטאת ועון ופשע שלשת מיני העבירות שמכולם יטהרם, (ט) ואם בעת חרבנם היו ישראל דואגים בתולותיה נוגות והיא מר לה (איכה א, ד) הנה אז לא יהיה כן כי יהיו לשם ששון לתהילה ולתפארת לכל גויי הארץ וגומר, וגם הנגאלים עצמם לא יחטאו עוד כי יפחדו מחטוא באופן שלא יאבדו הטובה והשלום אשר יתן השם להם, וכמו שאמר הושע (הושע ג, ה) ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים כי הפחד על הטובה הוא שלא תבוא לידי אבדון, ואם עתה ירושל' בכה תבכה מאין הפוגות (יא) הנה אז לא יהיה כן כי ישמע במקום הזה קול שמחה קול חתן וקול כלה שיעשו בארצותם חופות חתנים ובפרט ישמע קול הודאה שיאמרו כולם הודו את ה' צבאות כי טוב רוצה לומר שקבץ צבאות ישראל ויהודה ולכן יביאו תודה בית ה' לפי שאשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה', (יב) וכמו שבזמן החרבן נעדרו מן הארץ האדם והבהמה ככה בזמן הגאולה בשוב העם יתרבו הבהמות ועל זה אמר כה אמר ה' צבאות עוד יהיה במקו' הזה שהוא עתה חרב מאין אד' ומאין בהמה שהוא ירושלם וכל עריו נוה רועים מרביצים צאן עד שתמלא כל הארץ מהם, (יג) בערי ההר שהם המקומות הגבוהים, ובערי השפלה שהם המקומות השפלים, ויתרבה הצאן והבקר כל כך עד שלא יוכל בעל הצאן למנות את צאנו ויצוה מונה אחר למנותם ועל זה אמר עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה, ואפשר לומר שאמר זה על העם שיתרבו מאד ויתן השם עליהם רועה שלא יפזר את הצאן כמו שעשו מלכי ישראל ויהודה אבל יהיה רועה נאמן ומונה אותם כדי שלא יאבד צאן מהעדר, ועל המלך הצדיק אמר עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה ולכן סמך לזה ייעוד מלך שיקים השם להם מבית דוד וזרעו שהוא יהיה המונה: