אברבנאל על ירמיהו לב:כח

והוא אומרו הנני נותן את העיר הזאת ביד הכשדים וגומר, (כט) והציתו את העיר הזאת באש ושרפוה ואת הבתים אשר קטרו על גגותיהם לבעל וגומר שהם בית המלך והשרים, וכן נאמר בספור המעשה וכל בית גדול שרף באש כי באותם הבתים הגדולים לפי שהיו גבוהים היו מקטרים על גגותיהם לבעל שהוא השמש, וכן היו בהם מנסכים נסכים לאלהים אחרים והיו עושים כל זה למען הכעיסני, וכדי להגדיל חטאתם שיתפס עם בני ישראל מלכות אפרים באמרו (ל) כי היו בני ישראל ובני יהודה אך רוצה לומר באמת עושים הרע בעיני מנעוריהם, ואמר נעוריהם על זמן השופטים קודם מלוך מלך בתוכם, או אמר מנעוריהם על הזמן שהיו עבדים במצרים שהיו עובדים שם ע"ז כמו שזכר יחזקאל, ולפי שזכר יחד בני ישראל ובני יהודה שב לבאר חטאת כל אחד מהם בפני עצמו ואמר על מלכות ישראל כי הוא החל ראשונה בע"ז כי בני ישראל אך מכעיסים אותי במעשה ידיהם רוצה לומר עם בני ישראל באמת הם היו מכעיסים אותי במעשה ידיהם שהם צלמיהם ופסיליהם, (לא) וכנגד בני יהודה אמר כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת וגומר, וענין המאמר הזה מתמיה מאד איך אמר שעל אפו ועל חמתו היתה ירושלם מן היום שנבנית עד שנחרבה, והנה המשורר אמר אוהב ה' שערי ציון (תהלים פז, ב), ומשה רבינו אמר על כל ארץ ישראל ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה (דברים יא, יב), והמפרשים פירשו על אפי ועל חמתי היתה קימת העיר הזאת, ואינו נכון כי יחסר בכתוב מאמר היתה קימת, גם שגם זה המאמר עם התיקון שתיקנו בו יקשה מאד לפי שאם היה קיומה על אפו וחמתו איך נתקיימה, ואחרים פירשו למן היום אשר בנו אותה על ימי שלמה שבנה הבית שאז החלו לזבוח בבמות ונשי שלמה עובדות לאלהים אחרים, וגם זה אינו נכון כי אין הכתוב מדבר מהבית כי אם מהעיר ולא מצאנו ששלמה בנה את עיר ירושלם.

אבל פירוש הפסוק הזה לדעתי הוא בהפך ממה שחשבו המפרשי', והוא שהודיע השם לנביא שירושלם למן היום שנבנית על ידי דוד המלך עליו השלום היתה מיוחדת להנהגת השם יתברך והשגחתו והיו עיניו ולבו בה כל הימים, ולכן כאשר היתה ההכרח מפני רשעת העם היושב בה להחריבה היה חרבנה על אפו ועל חמתו של הקדוש ברוך הוא, כי הנה להיות רעת בני יהודה רבה מאד מפני רשעתם הוצרך יתברך להסיר את ירושלם מעל פני השגחתו ושמירתו העליונה וההסרה ההיא מעל פניו היא היתה על אפו ועל חמתו, וזה שאמר כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה שהוא בימי דוד שבנה את ציון וחומות ירושלם, וביאר מה היה על אפו ועל חמתו באומרו להסירה מעל פני, (לב) על כל רעת בני ישראל ובני יהודה וגומר כי ההסרה הזאת מפני רשעתם היתה על אפו ועל חמתו אלא ששורת הדין ומשפט אלקי הארץ חייבו וזהו פירוש הפסוק הזה על בוריו. והותרה בזה השאלה השלישית: