אברבנאל על ירמיהו לב:טז

ואתפלל אל ה' אחרי תתי את ספר המקנה וגומר עד ויהי דבר ה' אל ירמיהו וגו'. סיפר הנביא שהתפלל אל השם הנכבד ואמר שהיה זה אחרי תתו את ספר המקנה שהוא היה העיקר אל ברוך בן נריה להגיד שלא עשה תפלתו קודם שיקנה השדה כדי להמלט מקנות אותו ומתת הכסף בעדו, כי הוא בצדקתו עשה כל מה שצוהו השם לא עבר ממצותו ולא שכח והוציא הכסף מידו והשליכו לאבדון בתתו אותו תחת השדה שידע שלא יזכה בו, אבל היתה תפלתו אחרי הקניה ומשקל הכסף ותתו ספר המקנה אל ברוך אז התפלל לאלהיו שהוא ברחמיו וברוב חסדיו ישיבהו יעוד טוב על ענין ישראל כי זה היה תכלית תפלתו, והתבונן בדברי תפלתו כי הוא רצה לומר שהקב"ה בצואתו אותו שיקנה השדה בהיות חיל הכשדים על ירושלם לא ימלט כפי החלוקה מהיות על אחת מששת סבות וכולן לא יצדקו בחיקו יתברך, ויקשה אם כן למה צוהו שיקנה השדה.

הסבה הראשונה, אם לא ידע יתברך שהכשדים צרים על ירושלם והסוללות באו על העיר ללכדה ולכן מפני העדר הידיעה היה מצוה אותו בקנין השדה וכנגד זה אמר (יז) אהה ה' אלקים הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בכחך הגדול ובזרוע' הנטויה לא יפלא ממך כל דבר רוצה לומר א"א ליחס בזה העדר ידיעתך כי אתה בראת העליונים והתחתונים ואם המערכות השממיות חייבו זה אתה ידעתו כי אתה בראת את השמים ואת רשעת הכשדים אתה ידעת גם כן זה כי אתה עשית את הארץ ואיך יתעלם ויתכסה ממך דבר מזה המצור זה באמת בלתי אפשר.

והסבה הב', אם נאמר שבדרך חסד שב אפך מהעם הזה ומפני חסדיך וזכות אבותם שאתה זוכר להם תשא בעד חטאתם, אבל גם זה בלתי אפשר לפי שכמו שאתה (יח) עושה חסד לאלפים כן אתה משלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם והוא כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם כמ"ש הכתוב לשונאי (שמות כ, ה) ואיך אם כן לא תעניש את העם הזה שאחזו בע"ז שהיו עובדים אבותיהם ופשעו נגדך המה ואבותיהם.

והסבה הג', אם ניחס אליך העדר היכולת ולכן לא תוכל להרע להם אבל זה גם כן בלתי אפשר כי אתה האל הגדול הגבור ה' צבאות שמו רוצה לומר צבאות מעלה וצבאות מטה כולם עבדיך ואתה יכול עליהם יכולת בב"ת.

והסבה הד', אולי ניחס זה להעדר ההשגחה שתמאס מעשה בני אדם ולא תחוש להשגיח בהם ולכן ימלט העם הזה מעונשך, אבל גם זה בלתי אפשר כי אתה (יט) גדול העצה ורב העליליה ר"ל גדול הידיעה שהיא העצה וגדול היכולת בפעולות רב העליליה לא כמו שיקרה בבני אדם שיש מהם בעלי שכל והם מתרשלים בפעולות, אבל עיניך והשגחתך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש ואיש בפרטיותו כדרכיו ולא לבד כדרכיו שילך בהם אבל גם כן כפרי מעלליו והוא הפרי הנמשך מדרכיו שעליו גם כן תדינהו.

והסבה הה', הוא אם אולי כפי דרך הטבע והמערכה השממיית אין הזמן הזה ראוי לחרבנם ולכן תתרשל מהם כדי שלא תעשה אותות ומופתים להענישם, אבל גם זה אינו כן כי אתה (כ) שמת אותות ומופתים בארץ מצרים עד היום הזה רוצה לומר שהם נזכרים עד היום הזה, והענשת המצריים אם כן בדרך נס מבלי טבע ולא מערכה מחייבת אותו, וכן פעמים רבים תעשה זה בישראל ובאדם רוצה לומר שתעניש אותם בדרך טבע פלא לא בדרך טבע המערכה, עד שבעבור זה תעשה לך שם כיום הזה כי השם יעשה מופתים לא הדבר הטבעי וכמאמר המשורר פלאות עדותיך ע"כ נצרתם נפשי (תהלים קיט, קכט). ובמדרש דרשו ובישראל ובאדם גם כן על נסי מצרים בישראל ובמצרים עשית מופתים כאחד לזה לטוב ולזה לרע שנאמר ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה אותו מזל ששמש חשך למצרים שמש אור לישראל, וי"ת ולישראל עבדת פרישן בגו בני אינשא.

והסבה הו', אם אולי אינו משורת הדין שתחריב ירושלם ויגלו בני יהודה ולכן לא יצלח מלך בבל נגדם ותהיה קניית השדה טובה (כא) אבל גם זאת לא תצדק לפי שאתה הוצאת את עמך את ישראל מארץ מצרים באותות ומופתים וגומר, (כב) ותתן להם את הארץ הזאת וגומר, (כג) ויבאו וירשו אותה ולא שמעו בקולך ובתורתך לא הלכו את כל אשר צוית להם לעשות לא עשו ולכן הוא משורת הדין ויושר הצדק שתקרא אותם את כל הרעה הזאת, (כד) עד שמפני היות הדין כן הנה הסוללות באו העיר ללוכדה והעיר ירושלם כאלו היא כבר ניתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה לפי שלא יוכלו אנשי ירושל' לסבול החרב הרעב והדבר ואשר דברת היה כי אתה יעדת להם כל זה, ואחרי שאין אחד מכל הסבות האלה עומדת צודקת למלטם ולהצילם מיד הכשדים (כה) למה זה אתה ה' אלקי אמרת לי קנה לך השדה בכסף רוצה לומר שפזרתי את כספי ללא הועיל, ועוד שצוית אותי להעד עדים והעיר ניתנה ביד הכשדים ולא ישארו פה העדים ומה יועיל עדותם, זהו היה תכלית תפילת הנביא להשם יתברך שיודיעהו סבת וצורך הצוואה הזאת מקנין השדה והעדת העדים אחרי שעתידים הם ללכת בגולה ולא יהיה להם שדה וכרם. הנה התבארו פסוקי התפלה הזאת ושהיו נאותים לענין שאלתו. והותרה בזה השאלה השנית: