אברבנאל על ירמיהו לב:י

וזכר הנביא שעשה בקנין השדה כל החזוקים הראוים לעשות אם הכתיבה בשטר המקח ואם החתימה שחתם עדות העדים שעשה המקנה בפני עדים שזימן לכך והעידו על המקנה וגם כן על משקל הכסף ולזה חזר לומר ואשקול הכסף במאזנים רוצה לומר בפני העדים (יא) וסיפר שלקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחוקים ואת הגלוי שהם ג' ספרים. האחד, הוא ספר המקנה והוא ספר הכתוב בו המכירה שעשה חנמאל לירמיהו ולכן נקרא ספר המקנה, והספר הזה לא היה בו אלא כתיבת חנמאל מהמכירה שהיה עושה לירמיהו. והספר הב' הזה היה, המצוה והחוקים שהם תנאי המכירה כמו מספר שני תבואות שהוא מצוה שבתורה והמנהגים שבזמן ההוא היו נוהגים במכירות וחתום בעדים. והספר הג' הוא, הגלוי רוצה לומר ספר אחד שהיה ביד הקונה מוכן להראותו לכל אדם כדי שיכירו וידעו שהשדה שלו ושלא יצטרך להראות ספר המקנה שהוא חתום ולא התנאים. והרד"ק כתב בשם אביו שהיה הגלוי ספר שכתב בו שגלה אזן שאר הגואלים אם ירצו לקנות כמו שעשה בועז, (יב) האמנם אמר שנתן את ספר המקנה אל ברוך לעיני חנמאל ולעיני העדים הכותבים בספר המקנה ולא זכר שנתן לו שאר הספרים ספר החוקים ספר הגלוי לפי' המפרשים מפני שהיה ספר המקנה הוא העיקר בענין ההמשל והרמז הזה, ויותר נכון לפרש שאמר ואתן את הספר על ספר המצוה והחקים ועל ספר הגלוי שעל כל אחד מהם אמר הספר בה"א הידיעה, ועל הספר האחר מהמכירה אמר המקנה, ונזכרו כולם אם כן בכתוב הזה. והנה חנמאל שזכר כאן בשם דודו אפשר שהיה בן דודו ונקרא אצלו דודו כמו שנאמר באברהם עם לוט וישמע אברם כי נשבה אחיו (בראשית יד, יד) והוא היה בן אחיו, והרד"ק כתב שהיה זה חנמאל אחר שהיה דודו לא אותו שמכר את השדה שהוא היה בן דודו, ורש"י כתב שהיה דודו מצד אחד ובן דודו מצד אחר והותרה השאלה האחת. ולפי שכל ג' הספרים הנז' נתן ירמיהו לברוך (יג, יד) לכן א"ל בשם ה' אלהי ישראל כי הרמז הזה על ישראל הוא לקוח וגו', וזכר שלשתם ספר המקנה ואת החתו' והוא המצוה והחוקים שזכר למעלה, ואת ספר הגלוי שהוא הג', וצוהו שיתן את ג' הספרים ההם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים ולא יתעפשו בהיותם תחת הארץ, (טו) והיה זה רמז ובטחון גדול שעוד יקנו בני יהודה בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת ומזה תדע שלא היה ענין המכירה הזאת להודיע לנביא שבמהרה ישובו לירושלם מגלות בבל וישוב השדה לידו על פי מכירתו כי הנה לא הבטיחו הש"י על זה ולא הודיעו שישוב השדה לידו עוד, ולא חזר ירמיהו לירושלם ולא חזר השדה ההוא לידו וגם לא לידי יורשיו כי עולי בבל זכו בארץ ולא יירשוה הבעלי' הראשונים, גם לא יאמר על ההחזרה מגלות בבל שהיתה למ"ט שנה למען יעמדו ימים רבים, אבל היה הרמז הזה כולו על הגאולה העתידה שישוב ישראל ויהודה על ארצותם ויקנו בתים ושדות וכרמים, והנה היה מצדקת ירמיהו שנזדרז להוציא את כספו ולאבדו בתתו אותו בשדה שלא יזכה בו עוד כדי לעשות הרמז ההוא לתקות ישראל: