אברבנאל על ירמיהו ב:כד

פרא למוד מדבר וגומר עד למה תריבו אלי. לא ישרו בעיני דברי המפרשים בפירוש הפסוק הזה ויישובו ומה שנראה לי בו הוא שדמה ישראל בפרא למוד מדבר לפי שכתוב בו מי שלח פרא חפשי (איוב לט, ה) והקדוש ברוך הוא הוציא את ישרא' חפשי מבית עבדים ממצרים, ולפי שהלכו במדבר ארבעים שנה ושם קבלו תורה ומצו' לכן קראו פרא למוד מדבר, ואמ' באות נפשה שאפה רוח רומז לרוח נבואיי שקבלו בסיני יאמר באות נפשה כשנפשה היתה מתאוה וחושקת הדברים האלהיים הפרא היה שואף רוח עליון שומע אמרי אל ומחזה שדי יחזה, כי לתואר שלימותו ומעלתו קראו פרא למוד מדבר שבאות נפשו שאפה רוח נבואיי, והנה בא הפסוק הזה פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה לפי שפרא שם כולל לזכר ולנקבה כמו שור וחמור, ואומרו תאנתה מי ישיבנה אינו לדעתי מלשון והאלקים אנה לידו כמו שפירש הרד"ק אבל הוא מלשון תאניה ואניה (ישעיה כט, ב), ואנו ואבלו פתחיה (שם ג, כו) ואנו הדייגים (שם יט, ח), יאמר תאנתה ואבלה וחרבנה מי ישיבנה כי היא עתידה לבוא עליו מהרה, וכל מבקשיה רוצה לומר האויבים המבקשים את נפשה לא ייעפו כי במעט מהעמל ישיגוה והזמן המוכן לצרותיו הוא החודש הקבוע לרעתו חודש אב ועליו אמר בחדשה ימצאונה, הלא תראה שבאותו החודש נגזרה גזירה על דור המדבר ששם ימותו וליל ט' באב היה בו ביום נחרב בית ראשון בו ביום נחרב בית שני בו ביום נחרב אלכסנדריא קהל גדול מהיהודים שהיה שמה בו ביום נעשה גרוש אי קצה הארץ הנקר' אינגלה טיר"א ובו ביום נעשה גרוש צרפת בשנת כל"ה גרש יגרש אתכם מזה, וכמה עוד מהשמדות והגרושים היו בחודש ההוא לישראל ומה אוסיף עוד לדבר, והנה כשגזר מלך ספרד גרוש על כל היהודים אשר בכל מדינות מלכתו שיצאו כמשלש חדשים נשלם והיה יום היציאה ט' באב והוא לא ידע מזה הזמן דבר כאלו מן השמים הדריכוהו להגבלת הזמן הזה לקיים דבר הנביא שאמר בחדשה ימצאונה, לפי שהאומה פעמים תכונה בשם זכר להיות עם אחד ופעמים בלשון נקבה להיותה אומה נבדלת בעצמה, לכן בפסוק הזה כינה את ישראל בלשון זכר ובלשון נקבה וזהו פירוש הפסוק הזה על בוריו ועל אמתתו. ואפשר גם כן לפרש באות נפשה שאפה רוח לגנאי כלומר שישראל היה משולח לתאוותיו ולכן נתפתה ללכת אחרי אלקים אחרים שהם הבל ורוח ואין בהם ממש, ומפני זה תאנתה בחרבנ' מי ישיבנה כמו שפירשתי ולפי שאמר תאנתה מי ישיבנה בחדשה ימצאונה, לכן (כה) אמר אחריו מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה רוצה לומר הנה ההולכים בגולה ילכו יחפים מבלי נעלים והם צמאים שלא יתנו להם מים לשתות ועתה הלא תפחדי מכל הרעה הזאת שובי אל אלקיך ובזה תנצלי מהגלות ותמנעי רגלך מהיות יחף וגרונך מהצמא. וי"ת מנעי רגלך מלאתחברא לעממיא ובתר פולחן טעוותהון איהך ואמר שהיה מרשעתם ג"כ שהיו משיבים על דבריו נואש רוצה לומר כבר התיאשתי מהתשובה לא כי אהבתי זרים ואחריהם אלך והם האלוהות שהיו עובדים, אבל כאשר יראו עצמם בגלות ושלא יצילום אלהיהם הנה יבשו ממעשיהם (כו) כבשת גנב כי ימצא וענינו כמו שת"י כמו שיבוש האיש המוחזק באדם נאמן כשימצא גנב כן הובישו בית ישראל מלכיהם שריהם כהניהם ונביאיהם המשקרי' שהיו מוחזקים בעם ה' לעיני האומות בני האבות הקדושים ונמצאו עובדי עבודה זרה ופונים אל האלילים, (כז) עד שהיו אומרים לפסל שהוא עץ אבי אתה ולאבן הצלם את ילדתנו כאילו הפסילים היו בוראי העולם כי פנו אלי עורף ולא פנים ביחסם האלהות והבריאה לפסילי' ולא לי, ובעת רעתם יאמרו ויתפללו לפני קומה והושיענו והיה לכם להתבייש מזה, (כח) ואיה אלקיך אשר עשית לך עץ ואבן כסף וזהב יקומו נא ותראה אם יושיעוך בעת צרתך ורעתך ואין לך להכחיש דבר מזה כי הנה כמספר עריך היו אלקיך יהודה לפי שבכל עיר ועיר מערי יהודה היה ביניהם ע"ז מחולפת זו מזו: