אברבנאל על ירמיהו טו:ח

ואומרו עצמו לי אלמנותיו מחול ימים הוא להגיד שלא היה הקב"ה חפץ ברעתם אף על פי שהיו חטאים כי הנה עצמו לו וכבד עליו אלמנותיו רוצה לומר הנשים שנעשו אלמנות בהריגת בעליהן ממה שיכבד אצל בני אדם חול הימים, וכן פירש המפרש עצמו מלשון עוצם וחוזק ושעוצם יאמר על הכמות כמו על האיכות, ולפי דעתי שעצמו הוא מלשון רבוי כמו וירבו ויעצמו במאד מאד (שמות א, ז) יאמר שרבו אלמנות בני יהודה בעיניו כחול הים שהוא הרבה מאד כי כן נראו לפני ה' אלמנות ההרוגים רבות מאד בעבור שלא היה חפץ בהריגתם, ואמרו הבאתי להם על אם בחור שודד בצהרים פירשו המפרש אם בחור קהלת הבחורים כי מלת אם היא כמו אומה ובחור הוא שם לקבוץ הבחורים ע"ד שש מאות רכב בחור (שמות יד, ז) וכן ת"י, ויותר נכון אצלי לפרשו כפשוטו שאחרי שזכר שתרבינה האלמנות ביניהם זכר מה יהיה על אותם האלמנות ואמר הבאתי עליהם בחור והיא אלמנה שנהרג בעלה ונשאר לה בן אחד בחור לכלכל את שיבתה הבאתי עליה שודד בצהרים, וכן הפלתי עליה פתאום עיר שהוא אויב מלשון ויהי עריך וזאת תהיה רעה גדולה שימות האיש ותשאר אשתו אלמנה ובהיותה נשענת על בן בחור שנשאר לה במקום בעל יעלה ויבא עליה שודד באמצע היום בצהרים שימית את בנה פתאום ואם האלמנה ההיא יהיו לה בנים רבים גם היא נאנחה שימותו כולם, (ט) והוא אומרו אומללה יולדת השבעה רוצה לומר אע"פ שיהיו לה בנים רבים תהיה אומללה ונכרתת מהם כולם וכ"כ תהיה צרתה עד שנפחה נפשה והוא מלשון מפח נפש וזה לפי שבא שמשה בעוד יומם רוצה לומר שתחשך עליה היום והוא משל לרוב הצרות וגדלם כי אז תבוש ותחפר, ואומרו יולדת הז' אינו דוקא מספר שבעה בנים אבל הוא מענין רבוי ולפי שאמר שימותו בני האלמנות אם מעט ואם הרבה הוצרך לומר ושאריתם לחרב אתן לפני אויביהם כלומר אותם הבנים שלא ימותו להן ברעב ובדבר יהרגו אותם האויבים ואינו רחוק שנבא בזה הנביא על חנה וז' בניה שהיתה אומללה מהם ונהרגו לעיניה בית שני, וחז"ל במסכת גיטין (ירמיה פח, א) דרשו אומללה יולדת הז' על כנסת ישראל מלכות י' השבטים שעמדו מהם משפחות מלכים רשעים והם ירבעם וביתו בעשא וביתו עמרי וביתו יהוא וביתו מנחם וביתו פקח והושע הרי ז' ושאריתם אלה בני יהודה ובנימין שנשתיירו, ובמדרש תנחומא דרשו הפסוק הזה על ירושלם ומונה ז' מלכים הרשעים יהורם יהואש אחז מנשה אמון יהויכין צדקיהו: