אברבנאל על ירמיהו יד:ב

אבלה יהודה ושעריה אומללו רוצה לומר שערי יהודה בסבת הבצרות היו אבלות ומצטערות הרבה, ולרמוז על אבלותם וצערם אמר ושעריה אומללו קדרו לארץ וגם ירושלם שהיתה שרתי במדינות צוחתה וקול בכיתה עלתה רוצה לומר כי עלתה עד שמים צעקתה, ולא דיי להם בהעדר הלחם אבל גם המים שלא יוכל אדם לחיות מבלתם נעדרו אז מהם עד (ג) שאדיריהם והם שרי יהודה וגדולי ירושלם שלחו צעירים שהם נעריהם למים כלומר לבקש מים לשתות ובאו על גבים והם החפירות שמתקבצים שם מי הגשמים הרבה בחשבם שימצאו שם מים ועכ"ז לא מצאו מים ושבו עם כליהם ריקם ובזה בושו והכלמו וחפו ראשם, עוד מלבד זה הנה רעה גדולה היתה בבהמות ועליו אמר (ד) בעבור האדמה חתה כי לא היה גשם בארץ בשו אכרים וכולי, ופירשו המפרשים הפסוק הזה קשור עם מה שלמעלה וחשבו שאכרים הם עובדי האדמה, ולי נראה שאין הפסוק חוזר למעלה ושאכרים שרשו הוא כר והם הכבשים כמו עם חלב כרים (דברים לב, יד) וענינו כי בהעצר הגשם לא היה עשב בארץ ולכן לא היו שם בהמות לרעות, ויהיה פירוש הכתוב הזה כן בעבור האדמה שחתה מפני שלא היה גשם בארץ לכן בושו ונעדרו האכרים שהם הכבשים והעזים כי להיותם רועים כר נרחב יקראו אכרים והאלף נוספת, ואמר בהם בושו וחפו ראשם בדרך המשל על חסרונם כי כן אמר על הארץ חתה, שלא לבד הבעלי חיים הביתיים (ה) אבל גם האילת המדברית שהיא רחמנית מאד על ולדיה בשדה רוצה לומר בסבת השדה ילדה ועזוב כלומר ילדה העופרים ועזבה אותם כי הלכה לבקש מרעה בארץ אחרת למלט את נפשה ולא תחוש לילדיה וכל זה לפי שלא היה דשא בשדה, (ו) וגם הפראים עמדו על שפיים רוצה למר שעמדו במקומות הגבוהים שהם השפיים לראות משם אם יש דשא בשום מקום ללכת שם לאכלו. ורש"י פירש על שפיים שבילי מים ריבירא"ש בלעז שעמדו עליהם לראות אם יש בהם מים לשתות על דרך כאיל תערוג על אפיקי מים (תהלים מב, ב), ואמר שלהעדר המים שאפו רוח כתנים וכלו עיניהם בעבור שלא היה עשב בשום מקום, ומפני הבצרות האלה שהיו בתבואה ובמים לשתות ובבהמות לאכול (ז) התפלל הנביא ואמר אם עוננו ענו בנו ה' עשה למען שמך רוצה לומר אף על פי שעון עמך ענה והעיד בהם והם ראויים לכל הענשים האלה כדרך משפט אתה ה' רחום וחנון עשה למען שמך לא בעבורנו כי רבו משובותינו ולך חטאנו אבל מפני כבוד שמך ראוי שתרחם על העם שנקרא שמך עליהם, גם יש לך שתי טענות לעשות להם רחמים (ח) האחת, שאתה מקוה ישראל כלומר שאע"פ שהם חטאים כל תקותם היא בך ואין ראוי שיבושו ממנה. השנית, שאתה היית מושיעו בעת צרה ורמז בזה לעון העגל והמרגלים ושאר הפעמים שלא הענישם אף על פי שהיו חטאים, ולכן אין ראוי שאתה תהיה כגר בארץ וכו'.

והתבונן שעשה בזה ד' משלים. האחד, כגר בארץ. והשנית, כאורח נטה ללון. השלישית, למה תהיה כאיש נדהם. הרביעית, בגבור לא יוכל להושיע. וענינם אצלי שאמר הנביא שהיה ראוי להקדוש ברוך הוא שיעשה חסד עמהם על כבוד שמו לפי שהגוים אשר שמעו נפלאותיו במדבר ויראו עתה שיעזבהו יהיו מהם שייחסוהו לכח הארץ כאמרם שהי' הוא ית' אלהי מדברות ולא אלהי הארץ ההיא ועל זה אמר למה תהיה כגר בארץ ר"ל שבמדב' היה יכלתך ובארץ אתה גר לא תוכל לעשות בו כמעשיך וכגבורותיך, ומהם יחסו זה לזמן שיחשבו שהיה כיבוש הארץ וממשלת ישראל בה למערכה ולכן היתה עד זמן ידוע ובהשלימו יצאו ממנה וע"ז אמר וכאורח נטה ללון שבבוא הבקר יצא מהמלון לפי שתם זמנו, ומהם יחסו זה להעדר הידיעה וההשגחה שיאמרו אולי נתבטלה השגחתו והוא כישן ולכן לא יפעל דבר בהצלחתם, ומהם יחסו זה להעדר היכולת בהחלט שיאמרו שאלהי העמים גבר עליך ונצח אותך ועל זה אמר (ט) וכגבור לא יוכל להושיע, הנה א"כ רשם בזה ד' סבות אחת מפאת הארץ שאינה נכבשת לפניו כמדבר ולכן לא היה בה גשם, ואחת מפאת הארץ כאלו טובתך וחסדך זמנית ובתשלומה לא תהיה עוד, ואחת להעדר ההשגחה, ואחת לנצחון שינצחוהו אלהי הגוים, וכנגדם אמר ואתה בקרבנו ה' תמיד יודע ומשגיח ושמך עלינו נקרא בכל מקום ולכן אל תניחנו. והנה יונתן לא סבל דעתו שיאמר הנביא הדברים האלה עליו יתברך ותרגם אותם על ישראל ואמר למה ייחול רוגזך עלנא ואנחנא כתותבין בארעא וכעדי אורחא דסטא למבתא, למה ייחול רוגזך עלנא ואנחנא מטלטלין ושביקין ואת גבר יכיל למפרק ואת שכינתך ביננא ה' ושמך עלנא אתקרי לא תשבקיננא. ולפי דרך המפרשים יהיה פירוש הכתוב למה תהיה כגר בארץ שאינו חושב לטובת הארץ ולא לרעתה וכאורח נטה ללון כי ההוא עובר ולא יאהב את הארץ ולא ירחם עליה, או כמו האיש הנדהם ונבהל שאע"פ שהוא אזרחי בארץ לא ידע מה לעשות. ואשר פירשתי הוא הנכון.