אברבנאל על ירמיהו יג:יא

וביאר אליו עוד שהיה האזור משל לישראל לפי שכמו שידבק האזור אל מתני איש כן הדביק אליו כל בית ישראל וכל בית יהודה בהוציאו אותם מארץ מצרים להיות לו לעם לשם ולתהלה ולתפארת, ועם כל זה לא שמעו אל דבר השם.

והנה הרב המורה כתב שקניית האזור הטמנתו והוצאתו והשחתתו הכל היה במראה הנבואה, ולפי שהוא נתן הגזרה הזאת כוללת בכל ספורי מעשי הנביאים חקרתי אני עליו בנבואה הראשונה מספר הושע ושם הוכחתי שיש הפרש רב בין מה שיעיד הכתוב שנעשה כן ובין מה שיספר הנביא בספוריו שעשאו, ושבמקום שמעיד הכתוב שנעשה הדבר כן כמו וילך הושע כן ויקח לו את גומר בת דבלים (הושע א, ג) והדומים לאלה שהם עדות הכתובים לא דברי הנביאים שיספרו אותו ראוי שנאמין שכך היה הדבר בפועל כי איך נכחיש מה שהעיד עליו הכתוב, ואם היה בידנו להכחיש הספורים ולומר שהיו במראה הנבואה לא בפועל פשה תפשה הנגע להכחיש דברים אחרים חמורים ממה שהעיד הכתוב על אמתתם, אבל בנדון אשר לנו שאמר הנביא ואקנה את האזור וגומר ראוי שנאמר כדברי הרב המורה שאפשר שהיה זה כולו במראה הנבואה ושלא הלך ירמיהו אל פרת לעשותו, ואמנם על מה ירמוז חלקי המשל הזה אשר צוה יתברך עליהם ראוי שיאמר בענינו, והוא שהאזור היה רומז לבית ישראל כולו כי כמו שהאזור ידבק אל מתני האיש ככה היה דבק העם הזה לאלקיו ולכן אמר יתברך כאן כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל, וכמו שהאזור הוא לשם ולתפארת אל האזור בו כן הוא דבקות ישראל באלקיו ולתהלה ולשם ולתפארת לאלוה יתברך וכמו שאמר ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט, ג), ולכן צוה שיקח אזור ולא דבר אחר, והנה צוה השם לנביא שיקנה האזור להדמותו לישראל שהיה קנין הקדוש ברוך הוא בעולמו והוא קנה אותו במצרים במסות באותות ובמופתים כי לא יצאו הם מעצמם ולא נתנם פרעה להלוך אבל השם הוציאם בכחו ולכן אמרו חז"ל (אבות ו, י) שהיה ישראל אחד מחמשה קנינים שקנה הקדוש ברוך הוא בעולמו, וכמאמר אדון הנביאים בשירתו (שמות טו, טז) עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית, והנה צוה שיהיה האזור מפשתן להגיד שעם היות האומה במצרים עם בזוי ושסוי הנה תתפשט אחרי צאתם משם ותהיה לגוי גדול כי פשתן הוא מלשון רבוי והתפשטות מגזרת ואם פשה תפשה הנגע (ויקרא יג, כב), ופשו פרשיו (חבקוק א, ה). וכבר זכר הרב המורה שפעמים בספרי הנבואה יבאו רמזי הענינים בשיתוף השמות והנה צוהו שישים האזור על מתניו לפי שהיה האזור משל לאומה כמו שנזכר מהנביא היה משל להקדוש ברוך הוא שכמו שהוא יתברך קנה את עמו וקרבו לעבודתו ונדבק עמו בהיותם זכאים במדבר ובארץ ימים רבים כן הנביא יקנה האזור ויקרבהו אליו וידבקהו על מתניו, והנה צוה ובמים לא תביאהו להמשיל עוד לאומה כי כמו שהיא עברה בים סוף ביבשה ולא בא במים וכן בהעברת ישראל הירדן ביבשה עבר ישראל ולא באו במים כך האזור לא יכנס במים, והנה צוה לנביא שילך לטמון האזור בנהר פרת לפי שהוא היה גבול ארץ ישראל ורמז בזה שכאשר יצאו מארץ ישראל יפרדו מדבקות האלקי כמו שהאזור שהיה על מתני הנביא הוסר מאותו הדבקות להגיעו לפרת ושם נשחת, ואפשר גם כן שלהיות ארץ ישראל זבת חלב ודבש רבת הפירות המשילה בפרת כלומר בעלת הפירות, וצוהו שיטמנהו בנקיקי הסלע לרמוז שבהיות האזור בנקיקי הסלע היה בסתר עליון כמו שאמר יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה (שיר השירים ב, יד), ובהיותם בארץ השם דבקים בהשגחתו נשחתו במעשיהם ולכן האזור בצאתו מאותו הדבקות נראה השחתתו, והנה זכר שכאשר הוציא האזור מפרת נמצא משחת לרמוז שכשתצא האומה מארץ ישראל הנמשלת לפרת היתה גולה וסורה ונשחתת שלא יצלח לכל דבר. הנה התבאר שכל הדברים שצוה השם בענין האזור היו מורים על ענינים בנמשל אבל השם יתברך לא ביאר כי אם שנים מהרמזים ההם ההתחלה ממה שרמז האזור והסוף ממה שרמז השחתתו כי באלה יוכללו כל שאר הדברים. והותרה עם מה שפירשתי בזה השאלה החמשית: