אברבנאל על ירמיהו יב:יד

האמנם אמר ה' לנביא לא תחשוב שתתמיד לנצח הצלחת נבוכדנצר ובניו (יד) כי כה אמר ה' על כל שכני הרעים שהם מצרים ועמון ואדום וצור וצידון ושאר העמים ובבל מכללם והם הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל רוצה לומר שהחריבו ארץ ישראל ונתנו למשסה יעקב וישראל לבוססים, ושהנה גזר עליהם מפני זה לנתוש אותם מעל אדמתם כי כמו שהם הגלו את ישראל מארצם כן הם יסחו מאדמת' ואת בית יהודה אתוש מתוכם ובזה הודיעו שיפקוד גלות בבל וישיבם לירושלם, ולפי שעמון ומואב ומצרים החריבם גם כן נבוכדנצר הודיע השם לנביא שכאשר ישובו בני יהודה לירושלם בפקיד' בית שני ישובו ג"כ משאר האומות ההם לארצותם וזהו שאמר (טו) והיה אחרי נטשי אותם אשוב ורחמתים והשיבותים איש לנחלתו ואיש אל ארצו כי כמו שהיה הגלות כולל לכולם כן תהיה הפקידה כוללת לכולם ולא נכלל בזה בבל והיתה פקידה על הנחרבים לא למחריבים אותם, ואמר שאותם האומות שיופקדו עם פקידת בית יהודה (טז) אם למוד ילמדו את דרכי ישראל ויתגיירו בתוכם וכמו שישראל קבלו מהם דרכי העבודה זרה שהיו עובדים כמו הם כן המה יקבלו דרכי ישראל ותורתו הנה אז אותם האומות יהיה נבנים ומתקייצים בתוך עם ישראל וזהו ונבנו בתוך עמי (יז) אבל אם אותם האומות לא ישמעו לי להתגייר וללמוד מדרכי התורה הנה אז יתוץ השם את הגוי ההוא נתוש ואבד רצה לומר נתישה ועזיבה בגלות נצח ולא יגאלו עוד. ולאומר שיאמר איך נתקיים הייעוד הזה והרי בנבואת בני עמון נאמר ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון וידוע שלא נתגיירו נחלקו רבי יהושע ורבן גמליאל בתשובתו והיה דעת רבי יהושע שאותו הייעוד הנאמר בבני עמון הוא תנאי אם ילמדו דרכי התורה ואם לא שלא ישובו עוד לארצם והוא הדעת היותר נכון בעיני כי דבר אלקינו יקום לעולם, ועמון ומואב עם היות שנבא הנביא שישוב השם את שבותם היה בתנאי שיתגיירו וילמדו דרכי עם ה' אבל הם לא רצו להתגייר וללמוד דרכי השם ולכן נמחו שמותם מן הארץ, ואין היום זכר האומות ההמה בעולם אמנם אדום מפני שלמדו דרכי התורה בימי בית שני והכניסם המלך הורקנוס בברית מילה לכן שב השם את שבותם ונתקיי' שמו של אדום עד היום הזה, וכן בבל שלא למד דרכי השם ותורתו לא שב השם את שבותו ונשחתה בבל ונהפכה כמהפכת סדום ועמורה כי הנה מדינת בבל הנקראת היום אינה בבל הקדומה כי אם מדינה אחרת נעשית קרוב אליה, הנה בזה השלים הקב"ה תשובתו למשפטים שדבר ירמיהו מהצלחת נבוכדנצר: