אברבנאל על ירמיהו י:כג

ואומרו ידעתי ה' כי לא לאדם דרכו נראה לי לפרשו שהוא גם כן מדברי בני יהודה המתלוננים ידעתי השם כי לא לאדם דרכו לא היה לאדם מכל בני יהודה הדרך הראוי להלוך בו, לא לאיש הולך והכן צעדו רוצה לומר ולא ימצא בינינו לאיש שיהיה הולך בדרך ישר ומכין צעדו לישרו אמת הוא כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, (כד) אבל עכ"ז יסרני ה' אך במשפט כלומר יהיו העונשים בדרך ייסורין בדרך משפט ליסר החוטאים אבל לא יהיה באפך ובחמתך פן תמעיטני ותדריכני אל ההפסד, (כה) ואם אין אתה שופך זעמך על הגוים אשר לא ידעוך ולא הכירו את גדלך, ועל משפחות האדמה אשר בשמך לא קראו ואינם מתפללים לפניך למה תשפוך אתה על ישראל אשר ידעוך ובשמך קראו יותר ראוי היה שתשפוך חמתך עליהם, כ"ש שהם אכלו את יעקב ואכלוהו בגליות מלכי אשור ויכלוהו עתה בחרבן ירושלם ואת נוהו שהוא בית המקדש השמו, ועל כן ראוי לשפוך עליהם זעמך לא עלינו.

והרד"ק פירש בשם אביו ידעתי ה' כי לא לאדם דרכו שאמר זה על נבוכד נצר שכאשר יצא מבבל היה מסופק בדעתו אם יבוא על בני עמון או על ירושלם וכמו שאמר כי עמד נבוכד נצר על אם הדרך מסופק אם ילך לעמון או לירושלם, והאל יתברך החליף רוחו ושנה את קסמיו כדי שיבא על ירושלם ושזהו ידעתי ה' כי לא לאדם ההוא דרכו לא היה מדעתו לעשות הדרך שעשה וגם לא לאיש אחר ההולך בעולם אין ברשותו להכין צעדו אם לא כמו שיוליכוהו מן השמים וגם נכון הוא: