אברבנאל על ישעיהו ט:ז

הנבואה השביעית תחילתה (ט, ז) דבר שלח ה' ביעקב וגומר, עד (י, לג) הנה האדון ה' צבאות וגו', ויש בה שבע פרשיות, הראשונה (ט, ז) דבר שלח ה' ביעקב, השנייה (פ' יג) ויכרת ה' מישראל, השלישית (י, יא) הוי החוקקים חקקי און, הרביעית (פי"ב) והיה כי יבצע ה', החמשית (פ' טז) לכן ישלח האדון, הששית (פ' כ) והיה ביום ההוא לא יוסיף עוד, השביעית (פכ"ד) לכן כה אמר ה' צבאות אל תירא עמי. והנה ראיתי להעיר בנבואה הזאת ששת השאלות:

השאלה הראשונה באומרו, דבר שלח ה' ביעקב ונפל בישראל, והנה יעקב וישראל שניהם אחד, ואיך אמר ששלחו בזה ונפל בזה, בהיות שני המקבלים אחד, עד שמפני זה פירש ה"ר דוד קמחי דבר שלח ה' ביעקב על הרעה אשר גזר עליהם, ושכמו שגזר אותה כך נתקיימה ויצא לפעל, והוא אומרו ונפל בישראל, ויקשה אם כן למה אמר בראשונה שלח, ובאחרונה נפל בהיותם דבר אחד, ויש שפירש יעקב על הרשעים שבישראל כפי גזרת ה', וישראל על הצדיקים, ושאמר הנביא שהרעה והגלות הוא הדבר אשר שלח ה' ראשון בעצם, וראשונה על יעקב שהם הרשעים, אמנם משניתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע, והוא אמרו ונפל בישראל, אבל לשון הכתוב מורה שלא נפל ביעקב כי אם בישראל, ובפרק גיד הנשה אמרו (חולין צא, א) ונפל בישראל שפשט איסוריה בכל ישראל ודרש הוא.

השאלה השנית בפסוק וידעו העם כולו אפרים ויושב שומרון וגומר ולא זכר מהו הדבר אשר ידעו, עד שמפני זה פירש בו ה"ר דוד קמחי, אז ידעו העם ויושב שומרון שאמת הייתי אני אומר אליהם, והעיקר חסר מן הספר, גם מה שכתוב אחריו בגאוה ובגודל לבב וגומר, יראה שאין ענין לו, ופירש בו לפי שהם אומרים בגאוה ובגודל לבב לבנים נפלו וגומר, וכשיפול בהם דבר ה' ויגלו מארצם, יכירו וידעו כי דברי אמת, ואין דבריהם אמת, ואתה רואה שאין הכתוב מה שיסבול הפירוש הזה, ויש מפרשים וידעו העם מלשון שבר והכנעה על דרך וידוע חולי (שופטים ח, טז) ויודע בהם את אנשי סוכות, ויפרשו העם על עמו של סנחריב, שהכניעו ושברו את אפרים ויושב שומרון, וכבר כתב ה"ר קמחי בשרש ידע שאין השמוש הזה אמתי, ושהוא תמידי מלשון ידיעה והבנה, וכפי זה הפירוש יחסר גם כן מלה הקושרת שהיה ראוי שיאמר וידעו העם כולו את אפרים.

השאלה השלישית באומרו וישגב ה' את צרי רצין עליו ואת אויביו יסכסך והנה הנבואה הזאת היתה על מלכות ישראל ולא על רצין וארם, ומה לנו עתה לדעת שצרי רצין יחזקו עליו ואויביו יסכסך ה' עמו, ואם אמר זה להודיע שהיה רצין ועמו בעלי ברית ואוהבים לישראל, והודיע שתהיה להם כל כך צרה וצוקה, שלא יוכלו לעזור אותו כמו שכתבו המפרשים, הנה יקשה אומרו ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל וגומר ויורה שארם ילחם בישראל, לא שאויביו של ארם ילחמו בו, עד שמפני זה הוצרך לפרש ה"ר דוד קמחי שאומרו מקדם, הוא ספור מה שהיה בראשונה לפני מלוך פקח בן רמליהו שהיה נלחם בישראל, כמו שאמר (מל"ב יג, ז) וישימם כעפר לדוש, ואז בימים ההם היה ארם מצד המזרח ופלשתים מצד המערב, ויאכלו את ישראל בכל פה, והוא זרות גדול כפי סדר הכתובים.

השאלה הרביעית במה שהביא בנבואה הזאת פסוק אחד ארבעה פעמים והוא, בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה ולא מצאתי טעם למה הוכפל אותו פסוק כל כך, ואחרי זה יזכור ייעודים רעים הרבה ולא יאמר עליהם כן.

השאלה החמישית כי אם היה בכאן זכר גלות שומרון, אם במה שאמר ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה, ואם במה שאמר אחר זה ויכרת ה' מישראל ראש וזנב כפה ואגמון וגומר, או בכל שאר הייעודים שזכר, איך אמר אחריו, בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה, האם היה יד ה' נטויה אחרי גלות השבטים להביאם בגלות אחר, או איך יצדק עליהם בהליכם בגלות ועוד ידו נטויה.

השאלה הששית באומרו שאר ישוב שאר יעקב אל אל גבור, כי אם יהיה עמך ישראל כחול הים שאר ישוב וגומר כליון חרוץ שוטף צדקה, והפסוקים האלה קשיא רישא אסיפא, כי הוא מיעד ראשונה בנחמה, ששאר יעקב הנשארים מהגלות ישובו אל ה' אלקיהם, וכמו שאמר קודם לזה והיה ביום ההוא לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להשען על מכהו, ונשען על ה' קדוש ישראל באמת, והוא המורה שהיתה התשובה אמתית, ועליה אמר שאר ישוב שאר יעקב אל אל גבור, וקשיא סיפא, לפי שמיד אחריו יאמר, כי אם יהיה עמך כחול הים שאר ישוב וגומר כליון חרוץ. וזה ייעוד רע הוא וקשה ומר, גם אומרו שוטף צדקה יראה דבר והפכו והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולם.

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע הנביא דברים, הראשונה, מה היה העון העצמי אשר הביא הגלות על ישראל ושומרון, ואמר, שהיה ביטול תורה לפי שעזבו את ה', ונפלה תורתו ביניהם עד שאול הגיעה, ובמקום העבודה האלקית בחרו בעבודת העגלים ואלקי נכר הארץ, וגם היו בעיניהם יותר יקרים מהענינים האלקים, והשנייה, בהגידו ההתראות אשר עשה בהם הקב"ה, כי לא באו צרותיהם כולם בבת אחת, כי אם זו אחרי זו כדי שיקחו מוסר למען יוסרו, ולא היה כן, כי לא שבו אליו מתוך אותם הצרות וההתראות שהיה מתרה בהם עד שהביא עליהם את הגלות, והשלישית זכר שאחרי שהשלים הקדוש ברוך הוא להענישם בגלות על ידי מלך אשור, ראה להעניש גם כן אותו לפי שהתגאה בלבו על מעשיו וכמו שיתבאר בכתובים.

דבר שלח ה' ביעקב וגומר עד ויכרת ה' מישראל, הנה אמר דבר על התורה האלקית ועל הנבואה העליונה, ששלח ביעקב העם הנבחר אליו, וכמאמר משה אדוננו (דברים לג, ד) תורה צוה לנו משה וגומר, האמנם אחרי שנחלקו המלכיות מבית יהודה ובית ישראל, אותו הדבר האלקי והתורה אשר שלח ה' בקרבם נפלה, ולא תוסיף קום בישראל ומלכותו ויושבי שומרון, כי עזבו אותה והשליכוה אחרי גום, ויעבדו אלהים אחרים, וזהו אומרו, דבר שלח ה' ביעקב שהוא כללות ישראל, אשר נתן להם את התורה, והשפיע נבואתו ודברו ביניהם, ואותו הדבר נפל בישראל, כי נפלה ארצה התורה, ונסתלקה מביניהם כבוד הנבואה והשמיעה אליה, וזו היא הנפילה שזכר והותרה במה שפירשתי בזה השאלה הראשונה.