אברבנאל על ישעיהו ח:כב

ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוקה, ר"ל שיביט לארץ לבקש צד אם להנצל ולא ימצא, כי אם צרה וחשכה מחשך המצוקה, כי עוף הוא מגזרת ארץ עיפתה, ולכן בכל מקום אשר ילך ימצא, אפלה מנודה, רוצה לומר חשך מוכן לפניו, וזה כולו מה שיקרה אל הדורשים באובות ובידעונים, וכן דרשו במכילתא (י, א) לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב (שמות כ, כ) אמר הקדוש ברוך הוא לישראל לא תעשון כמו שאומות העולם נוהגין באלוקיהם, כשהטובה בא אליהם הם מכבדים אותם שנאמר (חבקוק א, טז) על כן יזבח לחרמו ויקטר למחמרתו, וכשהפורענות באה עליהם הם מקללים את אלוקיהם, שנאמר והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלקיו, אבל אתם אם הבאתי עליכם טובה, תנו הודאה הבאתי ייסורין, תנו גם כן הודאה, וכן בדוד הוא אומר (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, (שם פ, ג - ד) צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. וה"ר אברהם אבן עזרא כתב, יש אומרים, כי הנה ימים באים שהעובר בארץ יהודה יהיה נקשה ורעב מפני חיל סנחריב, וכאשר יראה שלא ירשיענו מלכו ולא העבודה זרה שלו, אז יפנה למעלה להתפלל לאלקי השמים, ולפי דעתי שהוא על חיל סנחריב שיעבור בארץ יהודה, וידוע שמחנה גדול בהכרח ירעב, ולכן יקלל במלכו מלך אשור ובאלהיו כדרך הכעסנים, וכאשר יפנה למעלה ואל ארץ יביט, ימצא הכל חשך עד כאן לשונו, וכפי מלות הכתובים יותר נכון מה שפירשתי אני.

והביא הנביא משל על זה ממלכות ישראל שהיו עובדי עבודה זרה, ולכן קרה להם מה שקרה, וזהו אומרו, (כג) כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבולון, ולדעתי מלת כי ישמש במקום הזה לשון דלמא שהוא אחד משמושיו, כאלו אמר דלמא לא מועף, רוצה לומר שלא היו בחושך ועיפתה לאשר מוצק לה כלומר לבית ישראל שבא עליהם צרה וצוקה, או יהיה מועף מלשון (דניאל ט, כא) מועף ביעף, (ישעיה יא, יד) ועפו בכתף פלשתים, והענין רמז לגלותם מארצם, יאמרו וכי לא מועף לא עפו ולא הלכו מארצם המלכות ההוא אשר מוצק בצרה וצוקה, באמת יעופו ויסחו רשעים ממנה, וזכר אותם שגלו בפעם הראשונה בימי פקח בן רמליהו, וזהו כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי, ואחר כך זכר הגלות שהיה בימי הושע בן אלה, ועליו אמר, והאחרון הכביד, דרך ים עבר הירדן גליל הגוים רוצה לומר, שמגלות שומרון שהוא היה האחרון למלכות ישראל, מהם הלכו דרך ים שברחו למערבה של ארץ ישראל, ומהם הלכו עבר הירדן אל גלילות הגוים לנהרי גוזן ללחלח וחבור ושאר המקומות שבארץ אשור, ורבינו שלמה פירש, דרך הים על גלות זבולון ונפתלי. שנאמר (בראשית מט, יג) זבולון לחוף ימים ישכון, ועבר הירדן על גלות ראובן וגד וחצי שבט המנשי, שגלו משם כמו שנזכר בדברי הימים, וגליל הגוים פירש על גלות שומרון. ומפרשי הנוצרים פירשו גליל הגוים על הארץ שנתן שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל, (מלכים א' ט, יא) שלפי שאנשי חירם ישבו בה נקראו גליל הגוים. ובאיכה רבתי (פתיחתא ה) אמרו כיצד גלו רבי אליעזר אומר שבט ראובן וגד גלו תחילה, רבי שמואל בר נחמני אומר שבט זבולון ונפתלי גלו תחילה דכתיב כעת הראשון הקל ארצה זבולון, ומה מקיים רבי אליעזר קרי דרבי שמואל בעת לא נאמר אלא כעת, כעת שגלו ראובן וגד כך גלו זבולון ונפתלי סוף דבר היה כוונת הנביא לומר, שהנה קרה למלכות ישראל כל הגלות והצרה הזאת, לפי שנתרחקו מהתורה האלקית והלכו אחרי הבעלים, ובשאלת האובות והידעונים, ולא שבו אל ה' אלקיהם.