אברבנאל על ישעיהו ז:א

הנבואה הששית תחילתה ויהי בימי אחז עד דבר שלח ה' ביעקב וכולי, ויש בה י"ב פרשיות: הפרשה הא' ויהי בימי אחז, השנית ויאמר ה' אל ישעיהו, הג' כה אמר ה', הד' ויוסף, הה' והיה ביום ההוא ישרק ה', הו' והיה ביום ההוא יחיה איש, הז' ויאמר ה' אלי קח לך גליון, הח' ויוסף ה' דבר אלי עוד, הט' רעו עמים, הי' כי כה אמר ה', ה', הי"א צר תעודה, הי"ב וכי יאמרו אליכם: וראיתי להעיר בפרש' הזאת ששת השאלות:

השאלה הראשונה באומרו עלה רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל ירושלם ויצר עליה ולא יכול להלחם עליה, כי הנה מצאנו בדברי הימים בספור אחז הפך זה, דכתיב ויתנהו ה' אלהיו ביד מלך ארם ויכו בו וישבו ממנו שביה גדולה ויביאו דרמשק, וגם ביד מלך בבל ויך בו מכה גדולה ויהרוג פקח בן רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד הכל בני חיל בעזבם את ה' אלהי אבותם, ויהרוג זכרי גבור אפרים את מעשיה ובן המלך ואת עזריקם נגיד הבית ואת אלקנה משנה למלך וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות וגם שלל רב בזזו להם ויביאו את השלל לשומרון וגומר, וזה סותר למה שאמר כאן, ולא יכול להלחם עליה:

השאלה השנית באמרו כי ראש ארם דמשק וראש דמשק רצין, וכן אמר וראש אפרים שמרון וראש שמרון בן רמליהו וגומר, ומה לנו בראשיות האלה כי אם היה הספק מביאתם להלחם בירושלם ויעדו הנביא שלא תהיה, מה היתה הטענה שראש ארם דמשק וראש דמשק רצין, ולא זכר אם יהיה זה סבה לשלא ילחם ארם בירושלם או להפכו, והנה באפרים אמר ובעוד חמש וששים שנה יחת אפרים מעם אבל לא אמר בארם דבר, גם כי הנבואה ההיא שבעוד ס"ה שנה יחת אפרים מעם אינה הבטחה לשלא ילחמו לירושלם ולא יבקעוה, אף על פי שתהיה אחרית אפרים להכרית אחרי ס"ה שנה:

השאלה השלישית במה שגנה הנביא תשובת אחז שאמר, לא אשאל ולא אנסה את ה' ואמר לו המעט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם את אלהי, והנה לא היה לאות בזה כי הוא דבר כהוגן באומרו לא אשאל ולא אנסה, לפי שבא בתורה (דברים ו, יז) לא תנסו את ה' אלהיכם וגו', ונאמר במצות הנביא והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי, כ"ש אחרי שאמר הנביא, אם לא תאמינו, כי לא תאמנו, ומי ישמע הדבר הזה ויאמר אחריו אינני מאמין, תנו לכם מופת:

השאלה הרביעית באמרו לכן יתן ה' הוא לכם אות הנה העלמה הרה ויולדת בן וקרת שמו עמנו אל, ולא ידענו במה היה האות הזה, אם במה שהגיד שהיתה העלמה הרה, אבל זה אינו אות ולא מופת, כי האשה ההרה משלשה חדשים והלאה כל אדם יכיר בה כי הנה היא הרה, ואם באמרו שתלד בן, וגם זה לא היה מופת שרבים מהאנשים יכירו בפרצוף הנשים ההרות אם תלדנה בנים או בנות וקרוב הדבר לדעתו:

השאלה החמשית באמרו חמאה ודבש יאכל לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב כי בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב תעזב האדמה וגומר, והמאמר הזה קשה מפני', מהם אמרו לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב, כי אם באכילת הדבש והחמאה יורה על היותו בוחר בטוב, במה ידענו שהיה מואס ברע כי לא זכר שיעשה הילד מעשה בו יודע היותו מואס ברע. ומהם כי אם יעד שמיד כשנולד יאכל חמאה ודבש וידע מאוס ברע ובחור בטוב, איך אמר אחריו כי בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב, הנה יהיה אם כן הדבר קודם לעצמו, ומהם כי מה תועלת היה לאחז שמה ביעוד הזה, כי קודם שידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב תעזב האדמה מהמלכים, כי הנה זה אי אפשר שיהיה כי אם אחר שלש או ארבע שנים, ובתוך זה הזמן מי המונע שילחמו המלכים בירושלם ויבקיענה אליה, ולא היה אם כן באות הזה ייעוד מתיחס לאיכות הצרה:

השאלה הששית באמרו קח לך גליון גדול וכתוב עליו בחרט אנוש וגומר, ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו, כי הנה ענין הגליון היה מיד ולשעתו, וענין אלה העדים היה אחר כך שנים רבות, כי הנה אוריה בן שמעיהו מקרית יערים הוא הנזכר בספר ירמיהו שהרגו יהויקים, וזה היה קל"ג שנה אחרי אחז, וגם זכריהו בן יברכיהו נתנבא בשנת שתים לדריוש אחרי עבור שבעים שנה לגלות בבל, והיה זה קרוב למאתים שנה אחרי אחז, ואיך אם כן לקחם לעדים בדבר הגליון, ובביאור הכתובים ארחיב עוד המאמר בספיקות שיפלו בזה והנני מפרש הכתובים באפן יותרו השאלות כלם:

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע הייעודים שייעד ישעיהו הנביא על עלות רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו להלחם בירושלם אל אחז מלך יהודה, ומה שייעדו גם כן מביאת סנחריב על ירושלם ומפלתו ביד חזקיהו בנו והצלחת דור חזקיהו וחרבן דמשק ושמרון וכמו שיתבאר בכתובים:

ויהי בימי אחז בן יותם בן עזיהו וגו', עד ויוסף ה' דבר אל אחז: הנה זכר הכתוב שהנבואה הזאת אשר יזכור היתה בימי אחז, וראה ליחסו לאביו יותם ולאבי אביו עוזיהו לפי שהיו צדיקים וטובים, וצדקתם הגין על אחז בעונה הזאת, כי מפני רשעו היו רבים קמים עליו ובוזזים את ארצו, ובזכות אבותיו הגין הקדוש ברוך הוא על ירושלם ועל מלכותו, וכן אמרו חז"ל בבראשית רבה (סג, א) שאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה ווי שמלך אחז, שמלך רשע הוא, ושהשיבם השם בן יותם בן עזיהו הוא אבותיו צדיקים היו לפיכך אי אפשר לפשוט יד בו, הדא הוא דכתיב ולא יכול להלחם עליה. וענין הספור הזה הוא, שאחז ברשעתו מצאוהו צרות ורעות, לפי שבימים הראשונים מלך ארם בפני עצמו עלה על ארצו וישב ממנו שביה רבה ויביאה דמשק, כמו שנזכר בדברי הימים (ב' כח, ו) וגם פקח בן רמליהו מלך ישראל בפני עצמו עלה על ערי יהודה ויך בהם מכה רבה ושביה עצומה, כמו שנזכר בדברי הימים גם כן אבל המלחמות האלה היתה כל אחת בפני עצמה, ועתה נועצו לב יחדו שני המלכים, רוצה לומר מלך ארם ומלך ישראל שילכו בחברה להלחם עם בני יהודה, ולא על הערים בלבד כמו שעשו בראשונה כי אם שיעלו על ירושלם בחשבם שבהיותם מחוברים יהיה כחם כפול ומכופל ולא יעצר כח מלך יהודה לעמוד בפניהם, ולכן בהכרח ילכדו ירושלם והיה ממפלאות תמים דעים כי כאשר הלך מלך ארם לבדו או מלך ישראל הצליחו במלחמה על בני יהודה, לפי שהיה כל אחד מהם שליח השגחתו יתברך, אמנם כאשר נתחברו יחד ובני ישראל התערבו בגוים כנגד אחיהם בני יהודה, וגם לפי ששלחו ידם ומחשבתם בירושלם ובמקדש ה' שהיה בתוכו, היה מחמלת השם שלא הצליחו במלחמה ההיא, וזהו מה שנכתב בכאן דרך כלל שבימי אחז עלה רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל רוצה לומר, שניהם באגודה ואחוה אחת אל ירושלם להלחם עליה ולתפשה, ושלא יכול אחד מהם או רצין שהיה העיקר לא לבד ללכדה, כי אם אפילו להלחם עליה, ואין בזה סתירה ממה שכתוב בדברי הימים, לפי שמה שנזכר שמה היו בפעמים אחרים שכל אחד מהמלכים ההם הלך להלחם בבני יהודה והצליחו במלחמותיהם, לפי שהיה כל אחד בפני עצמו, ושלא עלו על ירושלם ומה שנזכר כאן היה בפעם אחרת כאשר התחברו שניהם לעלות יחד והותרה עם זה השאלה הראשונה: וחכמי הנוצרים פירשו, ולא יכול להלחם עליה שחוזר לאחז, שלא יכול להלחם עם רצין ובן רמליהו בעד ירושלם למלטה מידם, כלומר שלא היה יכולת בידו להלחם בם ונכון הוא.