אברבנאל על ישעיהו סו:ב

עוד אמר ואת כל אלה ידי עשתה רוצה לומר כ"ש שגם אותם השמים שהם כסאי והארץ שהיא הדום רגלי כל אלה ידי עשתה אותם והם נבראים אחר האפס המוחלט. וא"ת קודם בריאתה לא הייתי צריך אליהם אף כי לבית המקדש, ולפי שאמר בהם ידי עשתה ביאר שדבר בהם בלשון בני אדם אבל כפי האמת לא נעשו ביד כי אם במאמר הש"י כמו שאמר בדבר ה' שמים נעשו (תהלים לג, ו), ועל זה אמר ויהיו כל אלה נאום ה' רוצה לומר כשהיו כולם בנאומו ובמאמרו לא ביד. ובפסיקתא רבתי (פ"ד, א) ואת כל אלה ידי עשתה אתה מוצא שנים עשר חודש בשנה י"ב מזלות ברקיע י"ב שעות ביום י"ב שעות בלילה בזכות מה בזכות כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, וכן אליהו כשבא להקריב את ישראל תחת כנפי השכינה נטל י"ב אבנים ובנה מזבח. ע"כ. והיוצא מזה כולו הוא שאי אפשר לומר שתהיה לצרכו כדי לבנות לי בית אבל היא באמת כדי לרחם את ישראל בגלות וזהו שאמר ואל זה אביט אל עני ונכה רוח שהוא ישרא' שבצרות הגלות הוא עני ונכה רוח ועכ"ז הוא חרד על דבר ה' שהיא התורה כדי לשמר' ושלא לעבור עליה, וגם כן אעשה זה כדי להנקם מתועבות הגוים ההם בכל פגוליהם שכל אחד מהם הוא (ג) שוחט השור לגנבו ומכה את בעליו כדי לגזלו ממנו, וכן זובח השה רוצה לו' שוחט השה ואכלו בגנבו אותו מן העדר ועורף הכלב ששומר העדר כדי שלא יחרץ לשונו נגדו, וכן מעלה מנחה דם חזיר רוצה לומר שמעלים אלו לאלו מנחה מדם החזיר כאלו היה דבר משובח והיה פגול מצד היותו דם ומצד היותו חזיר, וגם מזכיר לבונה בבית תפלותיהם בהיותו מברך און ומתפלל תפלת שוא, ואין ספק שכל זה על בני אדום נאמר שהם בבית תפלותיהם מקטרים לבונה לא ריח אחר, ומזכיר הוא מלשון אזכרתה וברכתו ותפלתו תהיה און שוא ודבר כזב.

ואפשר לפרש שסיפר בגוים שתי גנויות האחד אכזריותם על ישראל ועל זה אמר שוחט השור מכה איש, ומלכות יוסף נקראת שור כמו שאמר בכור שורו הדר לו (דברים לג, יז) ולכן עשה ירבעם העגלים, ולפי שהיה אומרו שוחט השור מאמר המשליי לכן ביארו באומרו מכה איש שהוא הנמשל בענין שוחט השור, וכן זובח השה הוא נאמר על שה פזורה ישראל שהיו מרבים חלליהם, ואחר שזכר הגנו' הזה זכר הגנו' השני והוא מטומאתם ומעשיהם הרעים. וזהו אומרו עורף כלב שהרצון בו שעורף הכלב לאכלו ומעל' מנח' דם חזיר כמו שפירשתי. והוא ע"ד אוכלי בשר החזיר השקץ והעכבר (לקמן יז), ולפי שיוכלו האומות לומר שאין עליהם חטא במה שהרעו לישראל לפי שהקב"ה הביאם בגלות וגם במאכליהם לא היו נזהרים ולא צוה אותם עליהם, לכן השיבם השם גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה רוצה לומר הנה מה שהרעו לא עשו אותו במצותי ובמאמרי אבל המה בבחינתם עשו אותו גם אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה, ועל זה אמר גם המה בחרו בדרכיהם שמפני בחירתם הרעה עשוהו וכנגד הגנאי השני מגלוליהם אמר ובשקוציהם נפשם חפצה, אבל כמו שהם בחרו בדרכים הרעים ההם (ד) גם אני אבחר בתעלוליהם והוא רמז לנקמות ולחרב אשר יביא עליהם והוא מלשון אזכור מעללי יה (תהלים עז, יג), ורוצה לומר אבחר בעלילות שאעשה בהם ומגורותם אביא להם שהוא החרב והרעב שהם יראים מהם, ואמר שאין ראוי להם להתנצל באומרם שלא צוה להם הקב"ה תורה ולא אסר להם המאכלות האסורות לפי שכמו שאמרו חכמים ז"ל (עו"ז ב, ב) על ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו' (דברים לג, ב) שחזר על כל האומות שיקבלו את התורה ולא רצו לקבלה, ולכן זכר שעיר ופארן לפי שכל האומות כולן נכללות באדום וישמעאל, והענין שהם עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור ואפילו שבע מצות בני נח שנצטוו בהם לא קיימו אותם ועל זה אמר יען קראתי ואין עונה וגם אין להם להתנצל במה שעשו כנגד ישראל באומרם שמה' היתה זאת להענישם לפי שהם לא שמעו דבר ה' על ישראל והוא אומרו דברתי ולא שמעו, אבל בבחירתם הרעה כמו שאמר ויעשו הרע בעיני כלומר להכעיסני ולמרות עיני כבודי ובדברים ובשקוצים אשר לא חפצתי בחרו המה. ובזה הותרו השאלו' ראשונ' ושניי'. והר' רבי אברה' בן עזר' פירש שוחט השור על ישראל שהיו זריזין בקרבנות והיו עם עושין כל העבירות לכן אמר שהשוחט השור לקרבן לה' היה מכה איש וגו' ואין סגנון הפרשה סובלו.