אברבנאל על ישעיהו סו:א

הנבואה הששה ושלשים תחלתה כה אמר ה' השמים כסאי וכו' עד סוף הספר. ויש בה ד' פרשיות: הראשונה, כה אמר ה' השמים כסאי: השנית, שמע דבר ה' החרדים אל דברו: השלישית, שמחו את ירושלם: הרביעית, כי כה אמר ה' הנני נוטה אלהי כנהר שלום: וראיתי לשאול בה ששת השאלות.

השאלה הראשונה מה ענין הבית במקום הזה שאמר אי זה בית אשר תבנו לי, האם היו שואלים ישראל ממנו יתברך לבנות לו בית כמו שעשה דוד כאשר אמר לנתן הנביא הנה אנכי יושב בבית ארזים וארון ברית ה' בתוך היריעה לשישיבם ככה כמו שהשיב לדוד האתה תבנה בית לשמי, והנה בפרשה של מעלה ייעד הנביא בירושת הארץ וברכת התבואה ואורך הימים ורבוי השמחה והתמדת השלום השקט ובטח עד עולם אבל לא זכר דבר מהבית לשישיבם עליו.

השאלה השנית בסתירה שנראת בכתובים האלה כי הוא אמר בתחלת דבריו ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי וזה יורה שהיו צדיקים וטובים, עוד אמר ותאר אותו שוחט השור מכה איש זובח הזה עורף כלב מעלה מנחה דם חזיר, ואיך יאמר על העושה זה שהוא חרד על דברי, וכבר דרשו בתנחומא (מובא באגדת בראשית יט, א) שוחט השור זה אברהם שנאמר ואל הבקר רץ אברהם מכה איש שהרג את נמרוד הוא נמרוד הוא אמרפל זובח השה אימתי כשהקריב את יצחק בנו שנא' אלקים יראה לו השה, אבל הדרש הזה אין ראוי לקבלו בפשט הכתוב כי איך יסכים עמו עורף כלב מעלה מנחה דם חזיר מזכיר לבונה מברך און כי האל יתברך קרא כל הדברים האלה שקוצי' כמ"ש ובשקוציהם נפשם חפצה.

השאלה השלישית באמרו שמעו דבר ה' החרדים אל דברו אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם למען שמי יכבד ה', ולא ידענו מה המה אלה האחים מנדים ושונאים שזכר ובפרק אלו מציאות (בבא מציעא לג, א) דרש רבי יהודה ב"ר אלעאי החרדים אל דברו אלו תלמידי חכמים אמרו אחיכם אלו בעלי מקרא שונאיכם אלו בעלי משנה מנדיכם אלו עמי הארץ שמא תאמר פסק סברן ואבד סכויין תלמוד לומר ונראה בשמחתכם, שמא תאמר ישראל יבשו תלמוד לומר והם יבשו אומות העולם יבשו וישראל ישמחו. ע"כ. וגם זה דרך דרש הוא וסוף הכתוב מוכיח שאמר והם יבשו שחוזר לנזכרים בכתוב והם עצמם ז"ל דרשוהו על אומות העולם.

השאלה הרביעית באומרו וגם מהם אקח לכהנים ללוים אמר ה', ואם אמר זה על האומות הבאים לחסות תחת כנפי השכינה שיקח מהם להיות כהנים ולוים בבית ה' כמו שפירשו המפרש' או על ישראל עצמם שיביאו מהגולה שמכל אחד מהשבטים יקח לכהנים ולוים, יהיה זה בלי ספק שנוי גדול בתורת האלקים אשר בחר בשבט לוי לשרתו ולברך בשמו והזר הקרב יומת, והנה ירמיהו אמר (ירמיה לג, יז) כי כה אמר ה' לא יכרת לדוד איש יושב על כסא בית ישראל ולכהנים הלוים לא יכרת איש מלפני מעלה עולה ומקטיר מנחה ועושה זבח כל הימים, ואמר עוד כה אמר ה' אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הליל' בעתם גם בריתי תופר את דוד עבדי מהיות לו בן מולך על כסאי ואת הלוים הכהנים משרתי אשר לא יספר צבא השמים ולא ימד חול הים כן ארבה זרע דוד עבדי ואת הלוים משרתי אותי, שכל זה יוכיח שלעתיד לבוא מבית לוי וזרע אהרן ישרתו בבית המקדש ולא מזרע אחר.

השאלה החמישית באומרו כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה, והוא כי איך יתכן שלעתיד לבוא השמים יתחדשו בהיותם נצחיים וקיימים באישיהם ובלתי משתנים במין ממיני השינוי כי אם במצב, וגם מה ענין אומרו אשר אני עושה בלשון הוה כ"א אמרו על הבריאה הראשונה היה לו לומר אשר עשיתי, ואם אמרו על חדוש אשר יעשה בהם לעתיד היה ראוי שיאמר אשר אעשה בלשון עתיד לא אשר אני עושה בלשון הווה כאלו בכל יום הוא עושה אותם.

השאלה הששית באומרו והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה', והיא כי איך יתכן שכל בשר שהם בני אדם השוכנים במרחקי ארץ ובקצוות העולם יבאו לירושלם בכל חדש וחדש ומדי שבת בשבתו להשתחוות למלך ה' צבאות כי הוא בלתי אפשר כפי המנהג הטבעי, אף כי זכריה אמר (זכריה יד, יז) והיה כל הנותר מכל הגוים הצובאים על ירושלם ולחוג את חג הסוכות ואיך אמר ישעיהו שיבואו כולם מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו. והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות האלה כולם.

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא כי מפני שזכר למעלה שני מיני תשלומים ודינים שיעשה הקב"ה בעולמו אחד בישראל שידינם בחרבן ארצם ובגלות וישלם פעולתם אל חיקם ושאחר כך לא יגיעו להשחתה כוללת וכליון נמרץ כי ישוב ה' לשוש עליהם לטוב ושבו בנים לגבולם ויגיעום הצלחות וטובות רבות, והדין השני הוא שיעשה באומות עד שישלמו את נשיים, לכן באתה הנבואה הזאת והודיע בראשונה שגאולת עם ישראל ותשועתם בבואם לארץ לא יעשה אותו השם מפני שיבנו בית לשמו כי הוא אינו צריך מקום ולא ישב בבית אבל יעשה גאולתם כדי לרחם על ישראל שהם עם עני ונכה רוח וחרד על דברו ולכן היה ראוי שיגאלהו מצרתו, וג"כ לתכלית אחר והוא להעניש את האומות ולהחריבם כפי רוע מחשבות' שזכר ומפני מה שהחריבו עיר ה' והיכלו ושתו בשמים פיהם, ולכן יקבץ נפוצות ישראל ויחיה מתיהם כדי שישמחו על ירושלם כמו שהתאבלו עליה ואמנם לאומות יהיה באש ה' נשפט ורבו חללי ה', וביאר מי המה האומות אשר יפלו בזה החרבן ואמר המתקדשים והמטהרים אל הגנות ושהם יתקבצו ותהיה חרב איש באחיו ואש וגפרית ורוח זלעפות מן השמים והפליטים מהם ישובו אל ארצותם הרחוקות ויגידו אשר ראו ואז הנשארים בהם יביאו את בני ישראל מכל הגוים מנחה לה', ומאותם המובאים לגולה יקח לכהנים ללוים ושזה יהיה על כל פנים בגלות אבל יעמוד זרעם ושמם עד שיגאל' ואחר גאולת' לא ישובו עוד לחטוא, אבל מדי חדש בחדשו ומדי שב' בשבתו יבאו להשתחוו' לפני אמר ה' אם על גאולתם ופדות נפשם ואם על שלקח נקמתם מאויביהם כי הם יראו בפגרי האנשים הפושעים וגודל ענשם.

כה אמר ה' השמים כסאי וגומר עד שמעו דבר ה' החרדים. כמה בעיני יפלא דברי החכמים אשר פירשו הנבואה הזאת שאמרו שבא הנביא להוכיחם בה את בני דורו על דברי הזבחים בהיות מעשים רעים בידיהם מסכים למה שאמר בתחלת הספר למה לי רוב זבחיכם כי הנה כל הנבואות האלה שזכר הנביא בסוף ספרו היו על הגאולה העתידה ולמה ישוב למה שאינו מענינה שכב' דבר עליו בתחלת ספרו אבל אמתת כונת הנבואה ועניניה כולם הם על דבר הגאולה העתידה כאותן הנבואות כלן אשר קדמו וקשורה עם שלמעל' הוא כי לפי שיעד טובות רבות בגאולה העתידה חשש אולי יחשבו חושב שהיה רצון הקב"ה לגאול את ישראל לצרכו כדי שיבנו לו בית המקדש ותהיה ירושלם ביד עבדיו לנוס שמה ולהסיר מלבם המחשבה הנפסדת הזאת אמר שהוא יתברך אינו צריך לדירה ומקום אשר ינוח בו לפי שאינו יתברך בעל שיעור כמשפט כל מקומם, וזהו אומרו השמים כסאי אשר אני יושב עליך כמלך על כסא מלכותו שאין ספק שהכסא נבדל ממנו אבל הוא כלי מכליו מורה על גדולתו כן השמים בתנועתם מורים על גדולת ממציאם ויכולת מניעם הראשון יתברך, וכ"כ הראב"ע ידענו כי כבוד ה' מלאה השמים הארץ כי מן השמים תבאנה הגזרות על כל העולם כמו שתצאנה מלפני המלך בשבתו על כסאו, ואומר אני כי לבעבור שהמשיל השמים בכסא המשיל הארץ בהדום רגליו באומרו הארץ הדום רגלי רוצה לומר שרפרף והוא מושב קטן שמנהג המלכים לשום עליו רגליהם כשהם יושבים על כסא מלכותם, ורמז בזה שהשמים משפיעים בעולם התחתון ושם יתראו סבותיו שהמשיל בשם רגלי', ואחר שאין בעולם כולו כ"א השמים שהוא המקיף והארץ שהיא המרכז והשמים בערכו כמו הכסא והארץ כשרפרף הדום רגליו, איזה בית אשר יבנו לי לשיקוף בו ולא לבד הבית אבל גם ירושלם או מקום אחר איך ישוער שיהיה מקום שינוח בו כיון שזהו כולו ממה שבארץ אשר היא כולה הדום רגליו ואיך יקיף השרפרף אשר תחת הרגלים את האדון היושב על הכסא המקיף בכל, וכבר אמר על זה שלמה המלך ע"ה (מלכים א' ח, כז) הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית אשר בניתי.