אברבנאל על ישעיהו סה:ח

כה אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול וגומר עד לכן כה אמר ה' הנה עבדי יאכלו. עתה בא הנביא להודיע שאע"פ שישראל לא ישובו אל ה' כראוי בגלותם שעכ"פ יגאלם בבוא עת פקודתם לא בבחינת זכותם כאשר הם שם כי יהיו בהם רשעי' אלא בעבור הצדיקים, ובבחינות מה שיהיו אחרי הגאולה שיהיו כולם צדיקים וטובים והצדיקים שבהם בגלות יזכו לגאולה ויתמידו בה ואויבי ה' יכלו בזמן הטלטול וחבלי המשיח, ולכן עשה משלו כאשר ימצא התירוש באשכול כי הוא בו וגם יש בו חרצנים וזגים, ולכן יאמר האדם לחברו אל תשחיתהו כי ברכה בו ר"ל שבו חמר מוכן להיות תירוש שיאמרו עליו ברכת ה' ויהיה ברכה ושמחה בקרב הארץ ולא יחוש לחרצנים וזגים שיש בו מבלי תועלת, כן אעשה למען עבדי לבלתי השחית הכל רוצה לומר שאע"פ שיש בהם רבים בלתי ראויים לגאולה לא אשחית את הכל אבל אביט אל הצדיקים שעתה ויותר יהיו בעתיד, והוא אומרו (ט) והוצאתי מיעקב זרע ומיהודה יורש הרי והוא כנגד מלכות יהודה ואלו ואלו כול' יהיו בחירי ויירשו את הארץ ויהיו עבדי וישכנו בה, ואמר הרי על כלל ארץ ישראל גם ירמוז להר ציון ולהר הבית, ואל זה הדרך מהפירוש נטה יונתן בתרגום באומרו ואמרית דלא לחבלותיה בדיל לקיימת עלמא מיניה, וזכר עוד שאף על פי שארץ ישראל כשגלו ישראל ממנה נתקללה בטבעה ובתבואותיה הנה בזמן ההוא (י) השרון שהוא עתה מקום יבש יצמח עד שיהיה לנוה צאן כלומר לרעות שמה צאן מפני רוב העשב והדשאים שיצמחו שמה, וכן עמק עכור עם כל עכירותו עתה יהי אז מקום דשן ורענן עד שיהיה לרבץ בקר כלומר לרבוץ ולרעות שמה הבקר, וזה כולו יהיה לעמי אשר דרשוני רוצה לומר בעבור עמי אשר דרשוני, וביאר שפושעי ישראל לא יעכבו את הגאולה אבל יביאם הש"י במדבר העמים ושם יצרפם וימותו בחטאת' ועליהם אמר כאן לפי דעתי (יא) ואתם עוזבי ה' השכחים את הר קדשי רוצה לומר שאינם חוששין לחרבן ירושלם העורכים לגד שלחן, ופ' לגד הוא קבוץ מלשון גדוד יגודנו (בראשית מט, כ) ומני הוא לשון מנין וממסך הוא נסך יין כמו לחקור ממוסך מסכה יינה יאמר ואתם עוזבי ה' שאינכם צועקים ולא מתפללים אליו השכחים את הר קדשי שהוא חרב ואינכם מתאבלים עליו וכל השתדלותכם הוא לאכול ולשתות בקבוצים וחבורות אכול בשר ושחוט צאן ולחקור ממסך יין שאתם עורכים לגד שהוא חברתכם וקבוצכם שלחן לאכול לשבעה ולמכסה עתיק וממלאים למני כלומר למנין החברה והקרואים ממסך יין הרבה, (יב) הנה מפני זה אמנה אתכם לחרב וכולכם לטבח תכרעו שאחרי ששמתם הצלחתכם כולה בדברים הגשמיים לאכול ולשתות ראוי שחרב תאכלו ותבאו לטבח כצאן, ואומרו ומניתי ידוע שהוא דרך צחות לשון נופל על הלשון כמו דן ידין עמו (שם יז), ועקרון תעקר (צפניה ב, ד), שלפי שאמר בפשעם הממלאי' למני ממסך אמר ג"כ בעונשם לשון מנין ומניתי אתכם, ומלבד זה כוון הנביא להודיע בו פרטיות השגחתו ית' שבמנין ובמדה במשקל ובמשורה ימנה את הרשעים לחרב ואת הצדיקים לגאולה כי כן אמר למעלה וירשוה בחירי ועבדי ישכנו בה על הצדיקים, ואמר ואתם עוזבי ה' על הרשעים שהיתה רשעתם כל כך שעם היות שהתרה בהם הקדוש ברוך הוא על ידי עבדיו הנביאים הם לא ענו והיה זה בהיות אבותיהם בארץ ועל זה אמר יען קראתי ולא עניתם דברתי ולא שמעתם, וגם אחרי שהלכו בגלות הוסיפו הם וזרעם לחטוא ועל זה אמר עוד ותעשו הרע בעיני ובאשר לא חפצתי בחרתם, זהו הנראה לי בפירוש הכתובים האלה והוא הנכון בלא ספק על דרך הפשט שהפרשה כולה על עולי הגולה נאמרה שיצרפם השם כצרוף כסף באופן שהצדיקים יזכו בגאולה והרשעים לא יאכלו בטובה. והותרה בזה השאלה הששית: וה"ר רבי אברהם בן עזרא כתב בשם רבי משה הכהן שגד הוא כוכב צדק שיורה על כל דבר טוב: