אברבנאל על ישעיהו סה:יג

לכן כה אמר ה' אלקים הנה עבדי יאכלו וכו' עד סוף הנבואה. הכתוב הזה מוכיח שמה שפירשתי אני על העורכים לגד שלחן וממלאים למני ממסך הוא האמת שסיפר גנותם בהיות כל ענינם אכול ושתה ולכן היה משפטם שבמקום אותו מאכל ירעבו ובמקום אותו ממסך ומשקה יצמאו, ועבדי ה' שסבלו הצרות ברעב ובצמא הם יאכלו וישתו, ולפי שבסעודות אחרי המאכל והמשתה ישמחו ויגילו וירונו מטוב לב לכן אמר הנה עבדי ישמחו ואתם תבשו, הנה עבדי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב וגומר והנה אמר ישמחו כנגד עבדי ישתו לפי שהיין ישמח לבב אנוש (תהלים קד, טז), (יד) ואמר ירונו מטוב לב כנגד המאכל על דרך ולחם לבב אנוש יסעד (שם), ולפי שהאדם יקר רוח יחוס על כבודו יותר מעל גופו אמר שגם כבודם בקלון ימירו והוא אומרו (טו) והנחתם את שמכם לשבועה לבחירי רוצה לומר שהצדיקים כאשר יקללו את אויביהם יאמרו ימיתך אלקים כמו שהמית לפלוני אמנם הצדיקים כמו שיבדלו מהרשעים בהנאות הגופיות כשיאכלו וישתו תבואות הארץ הקדושה כן יגדל כבודם ושמם בקרב כל הגוים, ועל זה אמר ולעבדיו יקרא שם אחר רצה לומר הפכיי לשם הרשעים שישאר לשבועה והוא על דרך בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה (בראשית מח, כ), ובסוטה (במדבר ה, כא) אמר יתן ה' אותך לאלה ולשבועה לפי שבזמן הגאולה יודע ויוכר הצדיק מהרשע הטוב מן הרע האמת מן השקר לפי שתמלא הארץ דעה את ה', (טז) ולכן אמר אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן כי לפי שאמר למעלה והנחתם שמכם לשבוע' ולעבדיו יקרא שם אחר ביאר שבזמן הגאול' לא יאמרו לרשע צדיק אתה ולא יהיה אדם מברך את רעהו בקול גדול בשוא ודבר כזב, אבל יהיה בהפך שהמתברך בארץ ומתהלל מפי אחר לא יהיה הלולו וברכתו כ"א בהיותו עובד אלהי אמן שהוא אלהי האמת, וכן הנשבע בארץ ישבע באלהי האמת, ולכן ימצא בפיהם לשון תרמית כי נשכחו הצרו' הראשונו' שבהיותם בגלות היה הרשע מכתיר את הצדיק והיו מחניפין בני אדם זה לזה מה שאז לא יהיה כן.