אברבנאל על ישעיהו סא:ב

ועוד זכר שמשחו לקרא שנת רצון לה' ויום נקם כי כמו שהיו מכריזים את שנת היובל כן משח ה' את הנביא לקרא ולהכריז שתהיה שנת רצון על עמו ויום נקם לאלקינו על אויביו, והענין שיש לגלות עת מוגבל בו תהיה הגאולה בהכרח לנקום נקמת ה' מצריו ולגאול את עמו ואמר הנביא על עצמו לשון משיחה לפי שהוא אות על היחוד כמו שאמר ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך (מלכים א' יט, טז), והוא גם כן מענין הגדולה וכמו שזכרתי למעלה, ואמר שהיה התכלית בכל ההודעה והבשורה הזאת לנחם כל אבלים שהם בני ירושלם המתאבלים עליה, ולא לבד לנחמם בדברים אבל בפועל והוא אומרו (ג) לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר, והנה בכתוב הזה יראה שחסר ענין השימה כי הוא אמר בנתינה לתת להם פאר תחת אפר וכן אמר שמן ששון תחת אבל מעטה תהלה תחת רוח כהה אבל לשום לאבלי ציון לא זכר מה ישים ואפשר לפרש שהוא כולל לכל הדברים שזכר אחר כך שישים לאבלי ציון ויתן להם פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל וגומר, ואולי שמפני שאמר לנחם כל אבלים לכן על הנחמה ההיא אמר לשום לאבלי ציון שישים להם תנחומין, וכן יתן להם פאר תחת האפר שהיו מעלין על ראשיהם בגלות וכן שמן ששון תחת האבל שהיה להם וכן מעטה תהלה במעלה הרמה שיקנו תחת הרוח כהה שהיה להם בגלותם כי כל אלה הם משלים יפים, וכפל הענין במלות שונות עד שמפני עוצם מעלתם יקרא להם אילי הצדק כפי צדקתם מטע ה' להתפאר כפי דבקותם בו.