אברבנאל על ישעיהו נה:ו

הנבואה שלשים ושנים תחלתה דרשו ה' בהמצאו וכו' עד קומי אורי ויש בה שמנה פרשיות: האחד, דרשו ה' בהמצאו: השנית, כי כה אמר ה' לסריסים: השלישי', ובני הנכר הנלוים על ה': הרביעית, צופיו עורים: החמישי', ואת' קרבו הנה: השישי', כי כה אמר רם ונשא: השביעית, קרא בגרון: השמינית, הן לא קצרה: וראיתי לשאול בה ששת השאלות.

השאלה הראשונה היא הקושיא שהקשה מנשה הרשע על ישעיהו זקנו אבי אמו כמו שזכרו חכמים במסכת יבמות סוף פרק החולץ (יבמות מט, ב) שאמר לו משה רבך אמר כה' אלקינו בכל קראנו אליו (דברים ד, ז) ואתה אמרת קראוהו בהיותו קרוב (ישעיה נה, ו), ועם היות שחכמים ז"ל התירו הספק הזה כפי דרכיהם בפרשם בכתוב תנאי שלא נזכר בו כמו שאבאר ראוי שנאמר בהיתרו על דרך הפשט.

השאלה השנית באומרו כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגומר, כי מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ מורה שאחרי שירוה את הארץ ישוב הגשם והשלג אל השמים ואינו כן.

השאלה השלישית באומרו אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו, וזה כי אם היתה גאולה תלויה בתשובה ובמעשים טובים הנה הם יכללו המצות כולם ולמה אם כן תלה ענינה בשמירת השבת שהיא מצוה מיוחדת עד שאמר אחר זה בענין הסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובבן הנכר אמר כל שומר שבת מחללו ואמר אחר כך אם תשיב משבת רגלך, וראוי שנדע למה זכר הנביא מצות השבת בייחוד משאר המצוות.

השאלה הרביעית במה שזכר הנביא ואל יאמר בן הנכר ואל יאמר הסריס, וזה כי ראוי שנדע למה חשש לדברי הסריס ובן הנכר מבין שאר מדרגות העם ולמה יאמר בן הנכר הבדל יבדילני השם ולמה יאמר הסריס הן אני עץ יבש ולא יאמר גם כן הבדל יבדילני אחרי שאין לו זרע של קיימא ומה הבדל גדול מזה.

השאלה החמישית באומרו בשכר הסריסים ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת, ומהו היד והשם שיהיה לסריסים בבית המקדש ובחומות ירושלם אשר לא יכרת כי השם המתמיד והנצחי בבית ה' לא יפול כי אם במלך ירא את ה' ומצליח במלכותו או בנביא מפני נפלאותיו אשר יעשה או בכהן הגדול כשיהיה קדוש ה', אבל לשאר בני העם הסריסים מהו השם שיהיה להם בבית ה' שיהיה טוב להם טוב מבנים ומבנות ושלא יכרת, וגם יקשה בשכר שזכר לבן הנכר למה לא אמר שיהיה לו חלק ונחלה בארץ כבני ישראל כמו שפירשו יחזקאל כי הגוים תהיה להם נחלה בארץ ישראל לימות המשיח והם על זה באמת יראה שהיו מתרעמים באמרם הבדל יבדילני ה' מעל עמו ואיך לא ישיבם על זה.

השאלה הששית באומרו כל חיתו שדי אתיו לאכול כל חית ביער, ובא הכתוב הזה אחרי יעוד בני הנכר ופירושו בעצמו זר מאד וגם הוא בזולת מקומו לפי שאמרו כל חיתו השדה אתיו לאכול כל חיתו ביער הרי הוא כאילו אמר שהחיה תבא לאכול עצמה כי מה הבדל יש בין חית השדה לחית היער, ואם היה פירושו כדברי המפרשים שכל חית הארץ יבאו לאכול כל הפגרים אשר במחנה גוג ומגוג כמ"ש בנבואת יחזקאל (יחזקאל לט, יח) אמור לצפור כל כנף ולכל חית הארץ הקבצו ובאו האספו מסביב על זבחי אשר אני זובח לכם הנה יהיה הכתוב הזה בזולת מקומו כי לא נזכר בפרשה הזאת דבר ממלחמת גוג ומגוג, אם לא שיפרשו עוד אקבץ עליו לנקבציו שיקבץ עליהם גוג ומגוג כמו שפירש הרי"ק והוא פירוש זר לא יסבלהו הכתוב, והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות כולם.

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא לבאר שגאולת ישראל ותשועת השם תתקרב לבא אם יעשו ישראל תשובה וייטיבו דרכיהם לפי שהיא תהיה על כל פנים ויש לה עת קצוב ומוגבל האמנם מתוך התשובה ימהר ויחיש אותה הקב"ה, ושלכן ראוי לכל בני ישראל שישמרו משפט ויעשו צדקה וישמרו את השבת כדי שימהרו את הגאולה ושלא ימנע מתשוקת ביאת הגאולה לא בן הנכר ולא הסריס כי בכולם יהיה בה שכר עליון, והתרעם הנביא שעם היות הדבר כן שהתשובה והמעשים טובים ממהרים את הגאולה העתידה לבא הנה ישראל יהיו רעים וחטאים להשם ולא יחפצו בה לא גדוליהם ופרנסיהם ונביאי השקר הצופים להם כזבים שהם אלמים ושותקים מלהוכיחם ובעבורם היו נאספים ומתים הצדיקים שבהם היו מגינים עליהם ולא שאר העם שהיו עובדי עבודה זרה בכל מקום, ולא כן היה נביא השם וכל איש חוסה בו שהיה מוכיח את העם ואומר סולו סולו ומבאר שכר הצדיקים ועונש הרשעים, ומפני שהיו בישראל אנשים מזוייפים שהיו מראים עצמם צדיקים ובתוכם ישימו ארבם לכן צוה השם לנביא שיוכיחם על זה ויודיעם שאין הדבר תלוי בצום כי אם בשלמות המעשים ובצדקה ושאם יעשו אותה כראוי יתענגו על ה' ויקבלו ממנו שכר נמרץ, כי הנה לא קצרה ידו מהושיע ואינו מבלתי משגיח בעינינם אבל עונותיהם היו מבדילים ביניהם ובין אלקיהם ולא רחקה מהם ישועה, והודיע עם זה שלא יהיה גלותם עם היותם ברשעתם מתמיד ונצחי כי הנה יגיע הדבר לזמן ידוע ומוגבל הלא הוא כמוס עמו יתברך שתהיה האמת נעדרת בעולם וישתלל, ויעדם מי שהוא סר מרע וירא השם וירע בעיניו ובראותו כי אין איש מפגיע ומתפלל אליו ולא שב בתשובה תושיע לו זרועו וצדקתו תסמכהו וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם לצריו ולאויביו ואז ובא לציון גואל, וכמו שיתבאר כל זה באר היטב בפירוש הכתובים.

דרשו ה' בהמצאו וכו' עד אשרי אנוש יעשה זאת. כבר ביארו בפרק החולץ כמו שנזכר בשאלות שמנשה הרשע הקשה לישעיהו ממה שאמר דרשו השם בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב לפי שהוא היה סותר למאמר אדון הנביאים ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כהשם אלקינו בכל קראנו אליו, ואין ספק שהביאו אל זה לפי שמצא שהבי"ת בלשוננו הקדוש תורה על הזמן כמו בהכרת רשעים תראה (תהלים לז, לד), בהנחל עליון גוים (דברים לב, ח), במוצאכם אותו (בראשית לב, כא), וכאלה רבים, ולכן הבין מדברי ישעיהו שאמר בהמצאו ובהיותו קרוב בזמן שיהיה הוא יתברך נמצא וקרוב אליכם ולכן נתחייבה לו הסתירה מדברי אדוננו משה שאמר בכל קראנו אליו שמורה מבכל זמן שנקראהו יהיה קרוב, וגם חכמים ז"ל קבלו גם כן שתהיה שמוש הבי"ת הזאת מהזמן ואמרו כאן ביחיד כאן בצבור, ובספרי אמרו כתוב אחד אומר (ישעיה נה, ו) דרשו השם בהמצאו וכתוב אחד אומר (יחזקאל כ, ג) חי אני אם אדרש לכם כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. אמנם בפסיקתא הרכיבו שתי הדרשות ואמרו דרשו ה' בהמצאו אמר רב שמואל בר איניא משמיא דרב מנין לגזר דין של צבור שאף על פי שנחתם שמתקרע שנאמר כה' אלקינו בכל קראינו אליו והא כתיב דרשו ה' בהמצאו התם ביחיד, ופירשו שם ויחיד אימתי אמר רב נחמן אמר רב אדא בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים. הנה השלמים האלה כולם קבלו שיהיה שמוש בי"ת בהמצאו ובי"ת בהיותו קרוב בי"ת הזמן, אבל בירושלמי בפרק אין עומדין (ברכות פ"ה ה"א) אמרו ר' ירמיה בשם ר' אבהו אמר דרשו ה' בהמצאו היכן הוא מצוי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, קראוהו בהיותו קרוב היכן הוא קרוב בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ויראה מזה שעשו שמוש הבי"ת שיהיה בי"ת המקום כמו ותשם בסוף (שמות ב, ג), כי היום יקדש בכלי בפאת מטה ובדמשק ערש (עמוס ג, יב), ועם היות דבריהם ז"ל טובים ונכוחים הנה עוד נוכל לפרש הכתוב כפי פשוטו בדרכים ובשמושים אחרים, כי אף שתהיה בי"ת בהמצאו ובהיותו קרוב בי"ת הזמן היתה כוונת הנביא שידרשו את ה' ויקראוהו בהיות שכינתו בבית המקדש נמצאת וקרובה אליהם עד שלא יסתיר פניו מהם ויסתלק שכינתו מביניהם כמו שאמר משה רבינו עליו השלום והסתרתי פני מהם (דברים לא, יז), ובדרך הזה לא נשאר מקום סתירה מדברי ישעיהו לדברי משה, ועוד אומר כי כבר זכרו המקדקדים שהבי"ת תשמש גם כן מקום בעבור כמו ויעבוד ישראל באשה, (הושע יב, יג), התשחית בחמשה (בראשית יח, כח), נחש ינחש בו (בראשית מד, ה), בלחץ אויב (תהלים מב, יב), שמחתי באומרים לי (תהלים קכב, א), נושע ברב חיל (תהלים לג, טז), בצדקתו אשר עשה יחיה (יחזקאל יח, כב), ויהיה פירוש הכתוב אם כן כי לפי שזכר למעלה ייעוד הגאולה העתידה כמו שאמר הן גוי לא תדע תקרא וגומר רוצה לומר דרשו השם בעבור שיהיה נמצא אליכם קראוהו בעבור שיהיה קרוב אליכם כמו שאמר משה אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו, ודוד אמר קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראוהו באמת, אבל יונתן תרגם תבעו דחלתא דה' עד דאתון חיין בעון מן קדמוהי עד דאתון קיימין רוצה לומר שיעשו תשובה קודם למיתה כי אז התשובה מועלת ולא אחרי המיתה כמו שאמר כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה (קהלת ט, י), ולפי דרכו יפרש כנוי בהמצאו בהיותו קרוב על ענין הדרישה והקריאה שהוא הדבר הנמצא והקרוב לאדם לא על השם יתברך, ואחר שהדבר כן אצל יונתן יש לי לפרש הכתוב באופן אחר יותר מתישב והוא שמפני שזכר למעלה ענין הגאולה העתידה כמו שאמר כל כלי יוצר עליך לא יצלח וגומר הן גוי לא תדע תקרא וגומר, אמר הנביא שהגאולה יש לה שני זמנים. הראשונה, הוא זמן האפשרות שתהיה מתך התשובה והמעשים טובים. והשנייה, זמן החיוב שיהיה בבוא עתה הגזור לפניו יתברך אף על פי שלא יעשו תשובה ושראוי אליהם שידרשו את השם בעבור שיהיה נמצא אותו הענין אשר זכר מהגאולה ושיקראוהו בעבור שיהיה קרוב אליהם אותו הזמן המיועד וימהר הקדוש ברוך הוא בואו ולא יהיה רחוק מהם עד אחרית הזעם וזהו בהמצאו בהיותו קרוב שחוזר אל הענין המיועד אשר זכר לא אל השם יתברך, וביאר איך יהיה ענין הדרישה אל השם באומרו (ז) יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו ואמר דרכו על המעשים הרעים ומחשבותיו על האמונו' הכוזבות אבל שישוב אל השם באמונתו ומעשהו ואף על פי שחטא נגדו ירחמהו כי הוא מרבה לסלוח אף לפושעים, וכיוון גם כן באומרו ואיש און מחשבותיו שלא יחשבו שלהיותם חוטאים נכתם עונם לפני השם וימנע מהם דרך התשובה לכן אמר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו שחושב שלא תועילהו התשובה אלא ישוב אל השם כי הוא ירחמהו וירבה לסלוח, (ח) ולזה אמר מיד כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכ' דרכי נאם ה' רוצה לומר איני נוקם ונוטר כבן אדם לחוטא נגדי שאפילו שיבקש ממנו מחילה בקרבו ישים אורבו אין כן מחשבותי כי אני מוחל וסולח לשב בתשובה ולא ישאר לי עליו איבה ולא שנאה.

ועל חלוף דרכי ה' בזה מדרכי בני אדם אמר (ט) כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם וכן דרשו בויקרא רבה מלך בשר ודם כשהוא יושב ודן אומר לו אמור הרגת או לא הרגת, אם אומר הרגתי הדיין הורגו ואם אינו מודה אינו הורגו אבל הקב"ה אינו כן מי שמודה חטאו מרחם עליו שנאמר (משלי כח, יג) ומודה ועוזב ירוחם, ר' שמעון בן חלפתא אומר אמר הקב"ה לירושלים על מה הבאתי עליך כל המשפטים הללו אלא בשביל שאמרת לא חטאתי. אמנם הרב המורה בח"ג פרק כ' מספרו פירש הכתובים האלה על ענין הידיעה האלהית כי אחרי שזכר הרב הספיקות שיתחייבו בדרך המחקר השכלי על פנת ידיעתו יתברך בפרטים, אמר הרב בהיתרו שסבת מה שנכשלו הפלוסופים בפנה הזאת היא שומם בין ידיעתו יתברך לידיעתנו יחס, ולכן הדברים שהם נמנעים בידיעתנו יחשבום נמנעים בידיעתו, והוא סכלות גמורה כי ידיעתו היא עצמותו וכמו שלא ישתתף מהותנו למהותו בדבר מה כן לא תשתתף ידיעתנו לידיעתו בדבר מהדברים, וכתב הרב שעל זה אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה', וכפי דרך הרב ראוי לפרש הכתובים אם כן כי בעבור שאמר דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב והיו ישראל מספקים בפנת הידיעה האלהית וקבלת התשובה ואומרים שוא עבוד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתנו ואיך תתבטל הגזרה האלהית מפני התשובה כי הנה יתחייב בו יתברך שנוי רצון ושנוי ידיעה, לכן אמר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו אשר חשב על הידיעה האלהית לאבדה כי לא מחשבותי וידיעתי אינה כענין מחשבותיכם, ולא דרכיכם בענין ההשגה דרכי אבל כמו שגבהו שמים מארץ שהתבאר החכמה ששם הגשמות לא יאמר על הגרם השמימיי ועל השפל החמרי כי אם בשתוף השם הגמור כן גבהו דרכי בענין ההשגה מדרכיכם ומחשבותי וידיעותי בכללים ובפרטים ממחשבותיכם וידיעותיכם והוא גם כן פירוש מתישב ונאה. ויש מפרשים כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם שהיחס אינו כי אם בדברים שיתחלפו בפחות ויותר כאלו תאמר שהאש גבוה מן האויר ואין כן השמים והארץ כי השמים הם הגבוהים והארץ היא השפלה והמטה בהחלט ואין לה גובה כלל וכמ"ש שמים לרום וארץ לעומק (משלי כה, ג), ולכן אמר כי כמו שמאמר כי גבהו שמים מארץ הוא נאמר ע"צ ההעברה הלשונית כי אין יחס בענין הגובה לארץ עם השמים ואינם תחת סוג אחד כן גובה הידיעה האלהית מהאנושית והתחלפותם שלא יכנסו תחת סוג אחד לשיהיה ביניהם דמיון כלל. וכפי כל אחד מהפירושים האלה הותרה השאלה הראשונה שבי"ת בהמצאו ובי"ת בהיותו קרוב אינה זמנית כמו שחשב מנשה אבל תשמש במקום בעבור.