אברבנאל על ישעיהו ה:ז

כי כרם ה' צבאות בית ישראל וגו', עתה יבאר המשל והפתרון ממה שאמר בראשון כרם היה לידידי, וגלה הנביא שהכרם ההוא נאמר על בית ישראל שהם עשרת השבטים, ושאיש יהודה לא נכלל במשל הכרם, אבל הוא נטע אחר שהשם יתברך משתעשע בו, הנה א"כ באמרו איש יהודה נטע שעשועיו הוא להבדילו מן הכרם, כאלו אמר שמלכות ישראל הוא כרם ה' צבאות, כולל זמורות הרבה, ואמנם איש יהודה אינו כרם, אבל הוא גפן אחת יחידה יקרה בעיניו, שנושבה לבדה והוא משתעשע בה, ובזה פירש הענין הראשון, רוצה לומר מהו הנמשל בכרם, ועוד אמר מהו הנמשל בדבור השביעי, שהוא ויקו לעשות ענבים ויעש באושים, ואמר שהענין הוא שהיה מקוה הקדוש ברוך הוא שיעשו ישראל משפט העניים והעשוקים, והיה בהפך שהם היו להם למשפט, רוצה לומר לנגע צרעת, וכן היה מקוה שיעשו צדקה, והוא היה בהפך, שהנה צעקת העניים מן העושק, שהם היו עושקים אותם. והנה ראה הנביא להשיב למאמר הז' סמוך לראשון, לפי שהם היו שני קצוות משל הכרם ובנינו, ר"ל התחלתו וסופו, כי מה שבא אחריו הוא ספור העונש, ונשאר אם כן להשיב אל הששה הנשארים במשל כמו שזכרתי, וכנגדן באו ששה פרשיות זו אחר זו: