אברבנאל על ישעיהו ה:יח

הוי מושכי העון בחבלי השוא וגו' עד הוי חכמים בעיניהם, עתה ידבר הנביא כנגד הדבור הרביעי שזכר בשירה שהוא ויטעהו שורק אשר הכוונה בו כמו שפירשתי שלימות הזמורה בטבעה, ותרמוז לאומת ישראל שהם זרע בירך ה' זרע אברהם, והנביא במקום אחר אמר ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת לפי שבהיותם זרע אברהם יהיו תמיד מבקשים האמת ורצים אחריו כמו שעשה אברהם אביהם והיה ה' להם לאלהים שהוא אלהי אמת והם עם אמת וכמו שייעד בעבור זה שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית, ולכן אמר עליהם כאן הוי מושכי העון בחבלי השוא, רוצה לומר שעם היותם שורק זרע אמת ומוכנים מצד טבעם לרדיפת האמת הנה הם במלאכה, וכנגד ייחוסם הטבעי מושכים העון בחבלי השוא רוצה לומר בדרכי הכזב ואף על פי שיהיה כזב חמור ובלתי ראוי להאמינו הם על כל פנים אף על פי שתהיה החטאה כעבותות העגלה מושכים אותה, והמשיל המשל הזה להגיד כי הוא בחקם דבר זר ולכן לא יבא אליהם אלא בטורח ועמל ובהמשכה גדולה כדבר המתנועע להפך מקומו הטבעי כמו שהוא באבן המתנועעת למעלה, ויהיה אומרו מושכי מושך עצמו ואחר עמו ובדברי חכמים ז"ל עון וחטאה כינוי ליצר הרע בתחילה דומה לחוט השערה ולבסוף נעשה כעבותות העגלה בפרק קמא דסוכה: וספר מגנותם שהם מושכי העון בחבלי השוא להאמין מה שאין ראוי להאמינו בהיותו דבר זר מחוקם ומצד אחר היו בלתי מאמינים דברי השם אשר ראוי שיאמינו והיו משיבים לנביאים המיעדים את ענשם ומגבילים זמן ביאתו (יט) ימהר יחישה מעשהו, ר"ל אם הדבר כאשר יעדת ימהר ויחיש הקדוש ברוך הוא אותו מעשה והעונש, למען נראה ותקרב ותבאה עצת קדוש ישראל ועונשו אשר אמרת ונדעה שהוא דבר מסודר ממנו כאלו בקשו מהירת ביאת הרע והעונש לנסות השגחתו, וזה על דרך פרעה שאמר לו אדון הנביאים על דבר הצפרדעים למתי אעתיר לך ולא אמר לו מיד אבל אמר למחר לחושבו שהיה חיוב שמימיי שיוסרו אז הצפרדעים לכליון העיפוש המחייב אותם, ולכן היה רוצה לסבול המכה עד מחרתו, לנסות ולדעת האמת אם הוא דבר שמימיי מסודר ומוגבל או אם הוא השגחיי נמשך לרצונו הפשוט יתברך, ואפשר לפרש ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל שהוא מאמר הנביא יחלה פני השם שימלא מבוקשם ושאלתם באופן שתקרב ותמהר לבוא עצת השם היעוצה להם בעונשם קודם זמנם: