אברבנאל על ישעיהו ה:יז

ומה שאמר הנביא עוד ורעו כבשי' כדברם וחרבות מחים גרים יאכלו, הוא לפי דעתי מאמר הלציי, יאמר שתשאר האדמה שממה מבלי עובד ואין פונה דרך כרמים, עד שמפני זה ירעו הכבשים בשדות ובכרמים כדברם, רוצה לומר כרצונם, כי לא יהיה שם איש, ואדם אין להוציאם מהכרמים ומהשדות, ומלת כדברם, היא כמו דברתי אני בלבי, שפירושו ראיתי וחשבתי, וכן חרבות מחים, והם הבתים החרבות שנשארו בהם המחים שהוא משל לנכסי הרשעים ומטמוניהם, כי הם בתוך הבית כמוח אשר בתוך העצם, יאכלו אותם הגרים, והם גרי אריות, אשר באו בשמרון ובבנותיה וזכו ליהנות מבתי בני ישראל הגולים ומנכסיהם, ורבי אברהם בן עזרא פירש כדברם, מלשון דוברות בים, רוצה לומר שירעו שם הכבשים כאלו נהוגים היו להיות שם, ופירש מחים, על הכבשים השמנים שיש בהם מוח והם מישראל, ויאכלו אותם הגרים, שהם הנכרים אשר יבאו לארץ, וכפי דרך חכמים ז"ל יש מהמפרשים שפירשו הכבשים על העניים והצדיקים, וכן גרים, פירשו על הצדיקים הנשארים בארץ, כי אחרי כלות הרשעים, יאכלו ויתפרנסו הצדיקים מנכסיהם כרצונם, ושקרא הצדיקים גרים לפי שבצדקתם יחזיקו עצמם בעולם הזה, כגרים בארץ נכריה ומפרשי הנוצרים פירשו, ורעו כבשים, שהאויבים יאכלו את כבשי ישראל, או שישראל בשובם מגלות בבל יאכלו כבשים כדברם, והם כולם פירושים בלתי מתישבים בכתובים: