אברבנאל על ישעיהו מח:יד

ואמר הנביא הקבצו כולכם ושמעו וגומר כלומר כיון שהדבר כן שהכל בידו יתברך כחומר ביד היוצר הקבצו כולכם ושמעו מי בהם הגיד את אלה רוצה לומר אם השמים במערכות' ע"י הוברי שמים ואם הארץ ע"י חכמיה מי בהם הגיד את אלה הדברים אשר יעדתי, והוא שה' אהבו יעשה חפצו בבבל וזרעו בכשדים, והמפרשים פירשו זה על כורש שאהבו השם ויעשה חפצו בבבל וזרועו בכשדיים לכובשם, שעליו אמר אף אני דברתי אף קראתיו והביאותיו והצליח דרכו, ויותר נכון לפרש ה' אהבו על ישראל כמו שתרגם יונתן כי לפי שזכר למעלה ענין ישראל וענויו בגלות והגאולה העתידה לבא עליו אמר שה' אהבו, ולכן יעשה חפצו בבבל להחריבה ולנקום נקמתה וזרועו בכשדים לתתם לטבח על אשר הרעו לישראל, ומאשר אמר הכתוב וזרועו כשדים ולא אמר וזרועו בכשדים אפשר לפרש שגם זה ממה שכתב למעלה הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני, ולכן אמר שה' אהבו לישראל ואשר יאהב ה' יוכיח (משלי ג, יג), ולכן יעשה הקב"ה חפצו בבבל רוצה לומר עם בבל שהביאו להחריב את ישראל, והיה זרועו כשדים כלומר כלי מפצו ושבט אפו כי הוא יתברך אשר הביא את נבוכדנצר על ירושלם, (טו) וזהו אני אני דברתי וכפל מלת אני להגיד שהוא יתברך המחריב עתה את בבל הוא עצמו דבר אף קרא, והביא נבוכדנצר על ירושלם והצליח דרכו. וה"ר אברהם אבן עזרא פירש קראתיו לכורש.

ואמר הנביא לא יוכל אדם מכם להכחיש זה כי (טז) לא מראש בסתר דברתי רוצה לומר כשהתחיל נבוכדנצר להתגבר על ישראל לא היו הנבואות נסתרות בעינינו, כי הנה הנביאים יעדו על בואו בחטאת ישראל, ולכן אמר הנביא ישעיהו על עצמו מעת היותה שם אני רוצה לומר מעת שנגזר חרבן ירושלם ע"י נבוכדנצר אני נבאתי אותו בפרסום גדול, וגם עתה בחרבן בבל ובמעל' כורש ה' אלקים שלחני ורוחו והיה תכלית שליחותו מה שזכר מיד (יז) כה אמר ה' גואלך קדוש ישראל וגומר שהוא יגאלך מגלות בבל על ידי כורש, והוא מלמדך להועיל כלומר שבשובך לירושלם לא תוסיף לחטא אבל תהיה מלמודי השם יתברך כי הוא מדריכך בדרך תלך, ואל יקשה בעיניך שתהיה החזרה לירושלים לבנין בית שני אנשי מצער וגם שבשובכם שמה תהיו נכנעים למלכי פרס, (יח) כי ה' אמר לוא הקשבת למצותי הנה עם היותך עתה נכנע למלכי פרס יהי כנהר שלומך וצדקתך בגלי הים, (יט) ואמנם למיעוט העם יהי כחול זרעך וצאצאי מעיך כמעותיו שהמעות הם החול, או שאמר כמעותיו על הדגים כי הוא זכר גלי הים והחול אשר על שפתו ועל חלקי הים הפנימים או על הדגים שבו אמר כמעותיו, ואם תפחדו מהגלות שיבא גם על בית שני הנה בהטיבכם דרכיכם כמ"ש לא יכרת ולא ישמד שמו מלפני וכנוי שמו הנשמד חוזר לזרעו של ישראל שזכר, לכן (כ) צאו מבבל ברחו מכשדים רוצה לומר אל תפחדו מלחזור לירושלם ואל תחפצו לשבת בבבל בגלותכם צאו מבבל וברחו מכשדים לא בריחת פחד כבורחים בהחבא אבל בקול רנה תצאו משם, הגידו והשמיעו זאת רוצה לומר זאת הנבואה אשר הגדתי לכם הוציאוה עד קצה הארץ לפרסמה, אמרו גאל ה' עבדו יעקב כי אין זה פעל כורש כי אם פעל האל הגואל, ותהיה השגחתו עליהם כל כך שלא יחסרו דבר והוא אומרו (כא) ולא צמאו בחרבות הוליכם מים מצור הזיל למו ר"ל לא קראם צמא אע"פ שבחרבות הוליכם לפי שמים מצור הזיל למו, ויבקע צור ויזובו מים, וכל זה משל שעם היות עולי הגול' רעבי' גם צמאי' עניים מרודי' הנה השם ית' יספיק להם כל צרכם לאהבתו אותם, (כב) אמנם לאנשי בבל אין שלום אמר ה' לרשעים כי יהיה להם הדבר כולו בהפך. הנה התבארה הנבואה הזאת על פי פשוטה.