אברבנאל על ישעיהו מו:ה

למי תדמיוני וכו' עד רדי ושבי עד עפר. כפי המפרשים דבר הנביא בזה כנגד בני בבל שהיו בוטחים בפסיליהם ומעבידים את ישראל ואומרים לא יוכל אלהיהם להציל אותם מידינו, כי אלקינו הכניעם ומסרם בידינו, ולכן יוכיחם הנביא על אותם האלוהות שאין בהם ממש כי הם מעשי ידיהם מכספם ומזהבם, אבל מאשר היה תחילת הפרשה שמעו אלי בית יעקב וכל שארית בית ישראל נראה לי שכנגדם אמר למי תדמיוני ותשוו ושאר הדברים, כי לפי שהיו ישראל בבית ראשון עובדי ע"ז לכן אחרי שייעדם הנביא בחורבן בבל והשחחת אלהיהם וביאת כרש וגאולת העם ושאר הדברים שזכר למעלה, הוכיח בהם את בני דורו באומרו בהיות כל זה כמו שיעדתי הלא תודו באלהותי ושהפסילים כולם הבל המה מעשה תעתועים, אמרו נא אלי למי תדמיוני ותשוו רוצה לומר לאי זה משאר האלוהות תדמו אותי ויהיה דמוי עם השוואה לא דמוי ע"ד השתוף וההעברה, והוא אומרו ותשוו, וכפל הענין ותמשילוני ונדמה רוצה לומר נהיה דומים אני והוא כי הנה אותם האלוהות הם דברים מלאכותיים שבני אדם (ו) זלים זהב מכיס כלומר מוציאים הזהב מכיסם וכסף בקנה ישקולו והוא קנה המאזנים, ובזה ביאר שחמר הפסילים הוא המתכת שאין בהם צורה עוד ביאר הפועל בהם באומרו ישכרו צורף ויעשהו אל כלומר שאין לו אלהות אלא שהצורף יעשהו כן, ואע"פ שחמרו וצורתו ופועלו הוא כן הנה אלה הסכלים יסגדו אף ישתחוו לו ויכבדהו (ז)כשישאוהו על כתף לכבוד ולתפארת יסבלוהו רוצה לומר כי הוא לא ילך ברגליו אבל הם יוליכוהו למקומו וינוחוהו תחתיו ויעמוד שם במקומו ולא ימיש ממנו, ואמנם בענין התכלית שהוא התועלת שיגיע ממנו הנה הוא כזב ודבר ריק כי אף יצעק אליו ולא יענה מצרתו לא יושיענו רוצה לומר שהעובד אף שיצעק לפסלו לא יענה אותו בדברים ולא בפעל כי מצרתו לא יושיענו, ולכן (ח) אתם פושעי ישראל זכרו זאת והתאוששו ומלת התאוששו תרגם יונתן מענין חוזק כלומר התחזקו באמונתכם בזכרכם הדבר הזה אשר אני מיעד ומבאר אליכם. והרד"ק פירשו מגזרת איש כלומר היו אנשים אלוהות בהמות שלא יבינו ולא ישכילו, ובשם אביו פירשו מענין אש הכוו והשרפו מכלימת הפסילים אשר זכרתי. והענין כולו שהוכיחם הנביא וצוה אותם שיזכרו זאת הנבואה אשר נבא על בבל ועל כרש ועליה אמר זכרו זאת והתאוששו השיבו פושעים על לב, (ט) ושעם זכירתה יזכרו גם כן הראשונות מעולם והם גלות מצרים ושהצילם הקדוש ברוך הוא ממפלת המצריים וממכותיהם ובאלהיהם עשה שפטים, ובזה תכיר' ותדעו כי אנכי אל ואין עוד אלקים ואפס כמוני ושכן יהיה ענין גאולת בבל וגם הגאולה העתידה והוא אומרו (י) מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו רוצה לומר שהגדתי העתידות טרם בואם כמו שנאמר לאברהם בין הבתרים גלות מצרים וגאולתו, וכן עתה אני אומר שעצתי תקום וכל חפצי אעשה (יא) והוא שאהיה קורא ממזרח עיט והוא רמז לכרש שהיתה ארצו מזרחית לבבל והקדוש ברוך הוא קראו עיט לטוש עלי אוכל, ולכן אמר מארץ מרחק איש עצתי, וכנגד חורבן בבל שיהיה על ידו אמר אף דברתי אף אביאנה, וכנגד גאולת ישראל אשר ישלח לבנות את הבית אמר יצרתי אף אעשנה.

וחכמים ז"ל דרשו מגיד מראשית אחרית על מראת בין הבתרים, ומקדם אשר לא נעשו על ארבע המלכיות שהראה שם לאברהם, ועליהם אמר עצתי תקום וכל חפצי אעשה, וכפי דרכם ראוי לפרש קורא ממזרח עיט על מלך המשיח מהרה יגלה כי כן נאמר לאברהם וירד העיט על הפגרים (בראשית טו, יא) ורבי אליעזר הגדול דרשו על מלך המשיח, ועליו אמר הנביא כאן קורא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתי, ולפי שזו תהיה הגאולה האחרונה אחר גאולת מצרים ואחר גאולת בבל לכן אמר אף דברתי אף אביאנה יצרתי אף אעשנה כלומר שבאותה מראת בין הבתרים דבר גלות מצרים ועליו אמר אף דברתי, והראהו ג"כ גלות בבל ועליו אמר אף אביאנה לפי שהיה עתיד לבוא, ועל הגאולה האחרונה אמר יצרתי אף אעשנה אותה הגאולה האחרונה.

ואמנם אומרו אחר זה (יב) שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה פירשו אותו המפרשים על בני בבל שהיו אבירי לב ואכזרים לישראל ורחוקים לעשות להם צדקה, ואין כן דעתי כי הנביא בכל זה עם ישראל ידבר, וענין זה המאמר שבעבור שהנביא היה מיעד על הגאולה העתידה והיו בני דורו מתלוצצים ממנו להיותה לעתים רחוקים לכן אמר כנגדם שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מעשות צדקה ומשפט אתם רחוקים מצדקה אבל אני איני רחוק מצדקה כי (יג) קרבתי צדקתי לא תרחק וישועתי לא תאחר, ואמר קרבתי צדקתי לא תרחק על חורבן בבל שהיה בצדק אלקי, ואמר ותשועתי לא תאחר על גאולת ישראל וצאתם מגלות בבל, והנה גאולת בבל קרובה היא אליכם, ואמנם באחרונה תהיה התשועה כוללת ליהודה וישראל שהם עשרת השבטים, ועל זה אמר ונתתי בציון תשועה לישראל תפארתי שבאומרו ונתתי לציון רמז למלכות יהודה ובאומרו לישראל רמז אל י' השבטים.