אברבנאל על ישעיהו מ:כז

למה תאמר יעקב וכו' עד החרישו אלי איים: דעת המפרשים שישראל מפני תוקף צרות הגלות ואורכו העצום היו מסתפקים בפנת ההשגחה, והיו חושבים שהשם יתברך לא משגיח בענינם כי אלו היה משגיח בהם לא היה עוזב אותם בידי האומות כל הזמן הארוך הזה, ושאומרו נסתרה דרכי מה' ומאלקי משפטי יעבור הוא כפל ענין במלות שונות כי משפטי פירוש ריבי כלומר שלא היה משגיח בריבם כיון שלא היה מעניש את האומות על צרותיהם, ושביאר להם פנת ההשגח' מפאת בריאת העול' ומפאת תנועת הגלגל שהוא מניעו המורה על יכלתו, ושלאומ' שיאמ' אם היה משגיח בענינם איך נתאר כ"כ הגלות, (כח) השיב אין חקר לתבונתו ר"ל אין אנחנו יכולים להשיג תכלית כוונתו וחכמתו באורך הגלות הזה, (כט) אבל האמת עכ"פ יהיה שהוא יתן ליעף כח שהוא ישראל, (ל) ויעפו נערים וייגעו שהוא משל לאומות זה דרכם. ופשט הכתובים בלתי מתישב כפי פירושם כי בריאת העולם אינה טענה על ההשגחה ומאמר אין חקר לתבונתו אינו אין חקר לאורך הגלות, וראיתי מי שפירש שדבר הנביא מענין הבריאה אלקי ה' בורא קצות הארץ רוצה לומר הבריאות הגדולות והקטנות כי הם קצוות הנבראים, ומה שלא קבל הפחות צורת הנכבד לא היה באמת קוצר יד ממנו יתברך כי לא ייעף ולא ייגע, וגם לא היה זה לחסרון ידיעה כי אין חקר לתבונתו, אבל האמת בדבר הזה הוא כי הוא נותן ליעף כח והוא ההיולי והחומר הראשון לכל הנבראים השפלים, שהוא עיף בטבעו לקבל הצורות כי הוא ממוצע בין ההעדר והפעל והקב"ה נתן בו אותו הכוחות הנמצ' בו לקבל הצורות זו אחר זו, וכבר חלק במציאות זה בלי ספק עצמה רבה אליו להיותו בטבעו אין אונים, ובזה חכמת הבורא וגדולתו ניכרת לכל יודעי דעת ולא יטעו כי אם הסכלים הנערים, וזהו ויעפו נערים וייגעו וגומר, ואם הוא יתברך עשה כן ונתן כח לקבל המציאות לדבר חסר אשר כזה כל שכן שיתן כח ועצמה לעבדיו (לא) וזהו וקוי ה' יחליפו כח וגומר, וכמה רחוק' כונת הנביא מזה הפירוש.

אבל הנראה אלי כפי אמתת הפשט הוא שישראל מתוך צרותיהם יאמרו מה זאת עשה אלקים לנו בגלות הארוך הזה ואיך התאפק השם על רשעת הגוים, אין זה כי אם לאחד משני דברים אם להעדר ידיעתו בפרטים שהוא לבד יודע המינים לא הפרטים ולזה לא יעשה משפט בהתגבר האומות הסכלות עלינו, ואם להעדר ההשגחה שאף ע"פ שנאמר שידע וישיג הדברים הוא עוזב אותם למאסו בהם, ולכן אמר למה תאמר יעקב אתה יעקב בן דעת וישראל אשר בך אתפאר, למה תאמר נסתר' דרכי מה' ר"ל שאינו יודע שהוא בהפך כי יודע ה' דרך צדיקים, ולענין העדר ההשגחה שהיו אומרים אמר ומאלקי רוצה לומר מהמנהיג והמשגי' משפטי יעבור ר"ל שלא יחוש להשגיח בו ולכן בא להוכיח שתי הפנות רצה לומר פנת הידיעה ופנת ההשגחה, וכדי לאמת פנת הידיעה האלקית אמר הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ה' בורא קצות הארץ כלומר הלא ידעת מדרך עיון וחקירה אם שמעת מדרך הלמוד והקבלה שהשם יתברך מלבד מה שהוא סבה שומרת לעולם על דרך הצורה, ועליו אמר אלקי עולם ה' הנה הוא לו עוד סבה פועלת והוא פועל העולם ובורא אותו על דרך הפועל שזה מורה בהכרח על היותו מחודש בכוונה ורצון, וכמו שבארתי ברחבה במאמר שמים חדשים אשר עשיתי בעיון השני ממנו, ועל זה אמר בורא קצות הארץ ואומרו קצות הארץ הוא להעיר על כדוריותה ועגולה שהיא כנקודה בתוך עגולת הגלגל המקיף, והשם יתברך בראה להיותה מרכז העולם, ואם הוא יתברך בראה איך לא ידע כל עניניה כי הנה הפועל בהכרח הוא שידע פעולתו, וכמאמר המשורר הנוטע אזן הלא ישמע (תהלים צד, ט), ואין לך שתאמר שבתחילת הבריאה היה יודע ועתה אבד ידיעתו כי הוא יתברך לא ייעף ולא ייגע ובכחו אז כחו עתה, וזה ממה שיורה שאין חקר לתבונתו רוצה לומר שידיעתו ותבונתו, והיא הפנה הזאת היא ידיעה בב"ת לא תפול עליה החקירה ולא תושג אמתתה. ואפשר לפרש הקב"ה ברא הארץ רוצה לומר סופה ותכליתה האם לא היתה הארץ יותר גדולה ממה שהיא לא היה להעדר היכולת, כי לא יעף ולא ייגע אלא שכן גזרה חכמתו וזהו אין חקר לתבונתו, ולבאר הפנה השנית שהיא ההשגחה אמר נותן ליעף כח רוצה לומר הלא תראה שהוא נותן בכל יום ויום ליעף כח ולאין אונים שהוא יותר מהעיף לא לבד יתן כח מה אבל גם עצמה ירבה והיא החזוק העצום ירבה לו, ועוד אתה תמצא בעולם שייעפו נערים וייגעו ובחורים כשול יכשלו עם היות היגיעה בלתי נמצאת בהם לחוזק חומם ושמירת לחותם הטבעי, ותראה עם זה שאותם שהם קווי ה' יחלי' כח יעלו אבר כנשרים עד שירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו, וזה ראיה גמורה על השגחתו כיון שאותם המקוים אליו ומיחלים לחסדו יעשה עמהם להפליא בתתו להם כח חוץ מהמנהג הטבעי, ובהפך לרשעים שבנערותם ובחרותם שהאומץ להם דבר טבעי ייעפו וייגעו, וכבר דרשו זה חז"ל על ישראל ופרעה על הים להורות שלא אמר הנביא כל זה כמיעד מה שיהיה כ"א כמגיד מדותיו של הקב"ה ופעולותיו להיותם טענה מבוארת על השגח', ואמנם למה המשיל קווי ה' כנשרים כתב רב סעדיה גאון כי הנשר לעשר שנים יעלה מעלה מעלה עד פני רקיע שמים ויקרב לחום יסוד האש ועם השריפה יפיל עצמו לים וימרט ויתחדש אח"כ ויעלה אבר וישוב לימי עלומיו, וכפי הפשט המשילם כנשרים לפי שיעפו יותר משאר העופות ולא ייגעו: