אברבנאל על ישעיהו מ:טו

והוא אומרו מיד הן גוים כמר מדלי כלומר כטפת המים הנופלת מתוך הכלי המלא וכשחק מאזנים שהוא האבק הדק שידבק במאזנים שבמעט רוח הנשימה ילך לו וכאבק הדק יטול אותם, (טז) ואומרו אחר זה ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה ענינו שהאומות לא יתרצו לפניו יתברך ולא יכופר עונם עם כל עצי לבנון לשרוף על המזבח ועם כל חיתו לעולה, (יז) ולכן כל הגוים לאין נגדו יתברך וכאפס ותהו נחשבו לו זהו הדרך הראשון בפירוש הפסוקים האלה ואליו נטו המפרשים, אבל לא נתישב אצלי לפי שפירשו שמים על יסוד האש וגם לפי שביסוד הארץ זכר שני משלים וכל בשליש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים והיה די באחד מהם, וגם אומרו ולבנון אין די בער יהיה ללא ענין באמת.

ולכן היותר נכון אצלי הוא דרך השני בפירוש', והוא שלהיות ישראל בגלות שפלים ונבזים אולי יפלא בעיני האומות להאמין ולצייר איך יעצרו כח להלחם עמהם שהם רמים ונשאים, ומי הוא זה ואי זהו שיוכל להוציאם מתחת ידם, ולכן אמר אמת הוא שזה אי אפשר שיהיה בכח ישראל אבל בכח האל יתברך הוא דבר נקל לעשותו שיכלתו שוה בגדולים ובקטנים בעליונים ובשפלים, ולכן אמר מיד מדד בשעלו מים שהוא יסוד שפל ושמים בזרת תכן שהוא הגלגל המקיף כי הנה העליון מדור לפניו יתברך כמו השפל מבלי חלוף, וכן זכר בארץ וכל בשליש עפר הארץ שהוא החלק השפל מהארץ, ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים שהם חלקי הארץ העליונים על העפר, ואחר שזכר עולם השפל ועולם האמצעי זכר העולם הרוחני באומרו מי תכן את רוח ה' שתקן אותם השכלים הרוחניים הנבדלים במדרגותיהם, ונתן המשפט בכל זה באומרו ה' כלומר הלא הוא ה' שנתן במדה וסדר מוגבל העליונים והשפלים יחד, ואם תאמר מי הגיד לנו שה' הוא אשר בראם דע שאיש עצתו יודיענו רוצה לומר משה רבינו שהיה איש עצתו של הקב"ה יודיענו בתורה שכתב מפי השם ענין הבריאה כולה, ועליו אמר את מי נועץ ויבינהו רוצה לומר שמשה רבינו שעמד בסוד ה' ושמע עצתו הבינהו השם ולמדו באורח משפט זה במצות שלמדו, וילמדהו דעת באמונות ובדעות שהגיד לו מבריאת העולם וסדר השגחתו, ודרך תבונה וכל הדברים מה למעלה ומה למטה הודיע אותו, ואם הדבר כן הנמצאים שפלים ועליונים מאתו יתברך והוא בראם מה יהיו לפניו אם כן הגוים שהם כמר מדלי וכדבר שאין בו ממש שהנה יחריבם וישדדם במעט קט, והנה עשה להם קל וחומר מירושלם שנקראה לבנון כמו שזכרתי למעלה רוצה לומר מענין חרבנה, וזהו ולבנון אין דע בער כלומר התחשבו שהשרפה וההריגה שבאה על הלבנון שהוא רמז לירושלם ועל חיתו שהוא רמז לעמו יהיה להם לבדם באמת לא יהיה די במה שעשיתי בלבנון מההבער והשרפה וההרג והעולה בחיתו ועמו, כי גם על שאר הגוים תעבור הכוס ההוא לפי שכל הגוים כאין נגדו רוצה לומר שבענין העבודה זרה ושאר הפשעים כל הגוים היו כאין נגדו של לבנון, וכאפס ותהו נחשבו לו ברשעתם, ולכן אם נשרף הלבנון כל שכן שאר האומות שהם עצי יער בערכו של לבנון, ודמה העבודה זרה לאין והאמת למציאות, ולכן בהיות כל האומות בענין העבודה זרה יותר מחוייבים מישראל כפלי כפלים אמר כל הגוים כאין נגדו רצה לומר כמו האין אל היש כן הם לנגד ירושלם בענין הזה, והוא על דרך מה שאמר השם יתברך לירמיה בענין כוס התרעלה כשצוהו להשקות לכל האומות, ואמר לו (ירמיה כה, כט) והיה כי ימאנו לקחת הכוס מידך לשתות ואמרת אליהם כה אמר ה' צבאות שתו תשתו כי הנה בעיר אשר נקרא שמי עליה אנכי מחל להרע ואתם הנקה תנקו לא תנקו כי חרב אני קורא על וגומר, והותרה בזה השאלה הרביעית: