אברבנאל על ישעיהו לו:יב

והוא השיבם האל אדוניך ואליך שלחני אדוני לדבר את הדברים האלה, רוצה לומר, אין הענינים אשר אני מדבר סודיים בין אדוני ובין חזקיהו, כי אני לא באתי לכבוד אדוניך חזקיהו, כי אם לגלות האמת לאנשים היושבים על החומה, ולכן דברתי יהודית כדי שיבינו כלם וידעו שתכליתם הוא לאכול את צואתם, ולשתות את מימי רגליהם כי בהכרח לזה יבאו אם יעמדו במצור ובמצוק הזה עם חזקיהו, לפי שמלך אשור יבנה מצור על העיר ויבאו למות ברעב ובצמא, עד שהאנשים יאכלו את צואתם וישתו מימי רגליהם שהוא השתן, ואמר בלשון יחיד האל אדוניך ואליך כנגד אליקים שהוא היה מדבר עמו, לפי שהם אמרו לו שישמור עצמו מן החשד ולא ידבר יהודית בפני העם אשר על החומה, פן יאמרו אליו שהיה יהודי בלבו, (יג) לכן עמד רבשקה וקרא, בקול גדול יהודית שמעו את דברי המלך הגדול מלך אשור, לפרסם שהיו דבריו לעבודת מלכו מלך אשור, ולא לתכלית ההתיהדות והחסידות, ושהיו דבריו בלשון יהודית כדי שיבינו אותו כל העם, והיו דבריו (יד) אל ישיא לכם חזקיהו אל יבטח אתכם חזקיהו אל תשמעו אל חזקיהו וגומר, ופירושו, שלא יבטיחם חזקיהו לא בכח האנושי ולא בכח אלהי, ולכן אמר כנגד הכח האנושי, אל ישיא לכם חזקיהו כי לא יוכל להציל אתכם בגבורתו, כי אין לו כח ויכולת להציל אתכם, (טו) ואמנם בענין הבטחון האלהי אמר, ואל יבטח אתכם חזקיהו וגו', לאמר הצל יצילנו ה' ולא תנתן העיר הזאת ביד מלך אשור, ואחרי שזכר שני מיני הבטחון האנושי והאלהי, חזר לפרט אותם ולבאר עוד ענינם אם לענין הכח האנושי, באומרו (טז) אל תשמעו אל חזקיהו לשבת בצלו ותחת מלכותו ולהנצל בגבורתו, כי כה אמר מלך אשור עשו אתי ברכה, רוצה לומר, אם תבאו להשלים עמי ולצאת אלי לקבל מלכותי תעשו ברכה אל בתיכם ותאכלו איש גפנו ואיש תאנתו ותשתו איש מי בורו ואמר זה, מפני שבעבור המצור לא היו יכולין לצאת מן העיר לכרמים ולפרדסים, וגם לא לשאוב מים מהבורות שהיו בגנות, (יז) והודיעם שלא ישבו תמיד בירושלם, כי אחר כך יבא ויקח אותם ויוליכם אל ארץ טובה, כמו ארץ ירושלם אשר בה דגן ותירוש לחם וכרמים, כי כן היה עושה תמיד מלך אשור להעביר את העם אשר היה כובש מעריהם לערים אחרות, ומביא מגויי ארצו להתישב בארץ תחתיהם, כמו שעשה בשמרון ובנותיה, ובזה היה מבלבל את העולם ומרחיק אותם מעוזריהם כדי שלא יוכלו למרוד בו עוד, ובפרק חלק אמרו, שהיה רצונו להגלותם לאפריק"א.

ואחר שהזכיר כל זה כנגד הכח האנושי אמר עוד, כנגד הבטחון האלהי, (יח) פן יסית אתכם חזקיהו לאמר, רוצה לומר, אולי יפתה אתכם חזקיהו באמרו, ה' יצילנו אל תאמינו בזה, ההצילו אלהי הגוים איש את ארצו מיד מלך אשור (יט) איה אלהי חמת וארפ' איה אלהי ספרוים רוצה לומר, הנה לכם עדים מאלהי הגוים שלא יכלו להציל את ארצם מיד מלך אשור, וגם את שמרון (כ) ההציל אותו אלהי ישראל, והוליד מזה, כי יציל ה' את ירושלם מידי רוצה לומר, אם שאר האלוהות לא יוכלו על זה, איך יוכל השם יתברך שהוא כאחד מהם, וכיון שלא היה לו יכולת להציל את שמרון, איך יהיה לו יכולת להציל את ירושלם, והנה הקיש ודמה רב שקה את השם יתברך לאלו האלילים, לומר שכולם הבל ואין בם מועיל חס ושלום, ומזה הבין שרב שקה בדברים הראשונים שדבר אל אליקים וחבריו לא דבר דבר כנגד השם יתברך, אבל חס על כבוד קונו להיותו מזרע היהודים, אבל אחרי שהפחידו אליקים באמרו ואל תדבר אלינו יהודית באזני העם, כמו שפירשתי כדי להסיר החשד ההוא, חרף וגדף שם כבוד מלכותו, (כא) והותרו עם מה שפירשתי בזה השאלות השנית והשלישית, האמנם החרישו אליקים וחבריו ולא ענו להם דבר, כי כן צוה להם המלך אל תענו כסיל כאולתו אבל קרעו בגדיהם, לפי ששמעו מפי רב שקה שהיה מברך את השם ובאו והגידו למלך את דבריו: