אברבנאל על ישעיהו ל:כד

והאלפים והעירים עובדי האדמה רוצה לומר השוורים שהם הנקראים אלפים כמו (תהלים קמד, יד) אלופנו מסובלים, והעירים שהם החמורים הגדולים שבהם יעבדו האדמה, מפני רבוי התבואה יאכלו בליל חמיץ ובליל שם לכל התבואה הבלולה והמעורבת ממינים רבים חטה ושעורה וכוסמת וזולתם, מלשון (איוב ו, ה) אם יגעה שור על בלילו, וחמיץ פירש בו רבי יונה נקי כפי לשון הערב, כי אין לו חבר בלשון הקדש, ויותר נכון לפרש שלרוב התבואה יהיו מעורבים התבואה החטה והשעורה עם מים, ומרתיחים הכל באור ומחמיצים אותו מעט ומאכילין אותו לבהמות, כי הוא מפטם ומשמין אותם מאד, והוא אומרו בליל חמיץ, ולזה נטה יונתן בשתרגם בליל מפטם, ואמר שתהיה התבואה כל כך, עד שהבליל ההוא שיתנו לבהמות לא יהיה מעורב עם התבן אבל יהיה נקי, והוא אומרו אשר זורה ברחת ובמזרה, והרחת הוא הכלי שמזרין בו התבואה בגורן ונקרא בלע"ז פאל"א, ולפי שזה נעשה על ידי הרוח שיזורה הקש והתבן נקרא רחת מלשון רוח, והמזרה אומרים שהוא כברה גדולה שמנקין בה אחר כך התבואה מהעפר, וזורה אותו למטה דרך חוריו, והענין כולו כי תהיה כל כך רבוי התבואה, עד שהמאכל שיתנו לבהמות יהיה בכל כך מהנקיות, כאלו יאכילוהו לבני אדם, ואחר שזכר כל זה בענין הלחם, זכר ברכת המים שהיו נעצרים בסבת פשעם כמו שזכר עמוס (ד, ו - ח) (כה) ועל זה אמר והיה על כל גבוה ועל כל גבעה נשאה פלגים יבלי מים, רוצה לומר שאף באותם מקומות הגבוהים שאין מדרכם להמצא שם מים, כי אם על המעין ימצאו שם בארץ ירושלם פלגים יבלי מים, ביום הרג רב בנפול מגדלים, רוצה לומר בזמן מפלת סנחריב שהיה הרג רב בעמו, ובנפול השרים והמלכים שהיו במחנהו, שלאותם קרא מגדלים לפי שבלילה אחת נהרגו על ידי מלאך השם, וכן תרגם יונתן מגדלים רברבין, ושבזמן ההוא שתהיה מפלת סנחריב.