אברבנאל על ישעיהו כח:כג

האזינו ושמעו קולי וכו' עד (כט, א) הוי אריאל אריאל. הפרשה הזאת ענינה שהדברים והמלאכות ישתנו ויתחלפו בעצמם כפי התכליות אשר יסודרו אליהם, ואמנם למה אמר זה, הנה אבאר אותו בזאת הפרשה בסופה, והנה הביא הנביא בכאן משל מעובד האדמה שיש לו שני זמנים בעבודתה, אם זמן הזריעה ואם זמן הקצירה, ובכל אחד מהזמנים האלה לא יעשה העובד פעולה אחת בלבד, כי אם פעולות מתחלפות, והמלאכות ההם המתחלפות בעצמם לא נוכל לומר שיפול האדם עליהם בשכלו המעשי בלבד, כי אם מפאת ההשגחה האלהית שילמדהו וינהיגהו בסדור אותם המלאכות, כדי שיתיחסו ויגיעו אל התכלית הנכסף אז בזריעה ובקצירה ולכן אמר האזינו ושמעו קולי כנגד ענין הקצירה, שזכר והקשיבו ושמעו אמרתי כנגד ענין הקצירה, והתחיל מיד בזריעה שהיא הראשונה בזמן לעבודת האדמה, (כד) ואמר הכל היום יחרוש החורש לזרוע יפתח וישדד אדמתו רוצה לומר האם נאמר שהחורש בזמן החרישה כאשר יעשה מלאכה אחת והיא החרישה, או לפתח הארץ ולשדד אותה, וענין פתיחת הארץ הוא בכלי המחרישה, וישדד הוא פעל נגזר משדה, כמו ישדד עמקים אחריך, וענינו הכל היום יחרוש בלבד או יפתח הארץ לעשותה שדה עובד, מבלי שיגיע אל התכלית שהיא הזריעה אינו כן, (כה) הלא אם שוה פניה רוצה לומר שיש לו לחורש גם כן להשוות פני האדמה, ואחר כך להשליך הזרע בארץ, וגם זה אינו בכל התבואות באופן שוה, ומתדמה כי הנה הקצח יזרע בדרך פזור, והוא אומרו והפיץ קצח מלשון והפיץ ה' אתכם, הכמון שהוא זרע אחר יזרע אותו דרך זריקה, ואמנם החטה לא יזרקנה בזריקה והפיצה, אבל ישימנה לסימנים ושורות בשיעור מסמו, והוא אומרו ושעורה נסמן, והכוסמת שהוא מתאחר בתולדתו לא יערבנו בתוך החטה ולא בתוך השעורה, אבל ישימהו בגבול ידוע, והוא אומרו וכוסמת גבולתו, וכל זה להורות שכפי טבע הדברים הנזרעים תהיינה המלאכות, ושלא בלבד תספיק מלאכה אחת, כי אם מלאכות רבות, ראשונה לחרוש, ואחר כך לפתח, ואחר כך לשדד האדמה, ואחר כך לשוות פניה, ואחר כך לזריעה, וגם זאת באופנים מתחלפים ובגבולים מסומנים, ורש"י פירש חטה שורה לשון שורה שכך היה מנהגם לזרוע החטה באמצע מפני מעלתה ושררותה, והשעורה זורעין סביב לה לסימן, והכוסמת זורעין על גבול השדה ומצריו.