אברבנאל על ישעיהו כח:יב

וזכר שהיה הנביא מתרה בהם ואומר אליהם, זאת המנוחה הניחו לעיף, רוצה לומר אחרי שעשרת השבטים כבר גלו זאת המנוחה הקטנה והיא ארץ יהודה ובנימן שנשארה, הניחו לעיף, רוצה לומר הניחו לישראל שהוא עיף ויגע מגלות שומרון וממלחמת סנחריב ושעבודו, ולא תפשעו בשם עד שתסבבו שישמיד ויחריב ה' גם המנוחה הקטנה הזאת, ולא אבו לשמוע לרשעתם ואולי אמר זאת המנוחה על ארץ יהודה, וזאת המרגעה על ארץ בנימן, ואפשר לומר שעל זה המאמר קדם אומרו כי בלעגי שפה ובלשון אחרת והדבור, והאמירה ההיא היא שאמר אליהם זאת המנוחה וזאת המרגעה הניחו לעיף ולא אבו לשמוע, לפי שהיה הדבור ההוא אצלם בלתי מובן כאלו היה בלעגי שפה ובלשון אחרת, (יג) ואם יאמר אליהם דבר ה' צריך שיהיה צו לצו קו לקו רוצה לומר מעט מזער, והיא היתה הסבה שהלכו לאחור ונקשו ונשברו ונלכדו בפחת אויביהם, כי כמו שהם הלכו אחורנית מאחרי השם, ככה תלכו אחורנית בעניניהם, וכמו ששכחו התורה ושכחו מצותיה, כן נשברו ונוקשו ונלכדו מדה כנגד מדה, והותרה השאלה הרביעית. וחז"ל בפר"ק דסוטה (יב, ב) דרשו את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים על משה שהחזירוהו על כל המצריות ולא ינק, אמר פה שעתידה לדבר עם השכינה יינק דבר טמא.