אברבנאל על ישעיהו כד:ו

והוא אומרו על כן אלה אבלה הארץ ויאשמו יושבי בה על כן חרו יושבי הארץ, וחרו הוא כמו נשרפו מלשון עצמי חרה, רוצה לומר על כן נשרפו יושבי הארץ, ובמקום שהיו בראשונה עמים רבים ישארו עתה מהמלחמות והדבר אנשים מעטים, והוא אומרו ונשאר אנוש מזער, וזכר שתהיה הצרה כל כך שתענוגי בני האדם יבדלו מקרב הארץ, (ז) והוא אומרו אבל תירוש אומלל גפן נאנחו כל שמחי לב, (ח) שבת משוש תופים, וגם (ט) בשיר לא ישתו יין, כלומר שלא ישתו היין בשירים ורננות כמו שהיה מנהגם, כמו שאמר (ישעיה ה, יב) והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם, כי תהיה הצרה כל כך גדולה בין העמים, עד שימר השכר לשותיו, כלומר שהיין עם כל מתיקותו ימר להם, וזכר שלא לבד יהיה זה החרבן בכפרים, אבל גם כן בכל מדינה חזקה שהיא יותר נשגבה ובטוחה מהאויבים לרוב המונה ושבה ימצאו יותר התבואות, תשבר ותחרב ג"כ ויתבטלו התענוגים כולם, (י) וזהו נשברה קרית תוהו שקראה כן על שם סופה שתהיה לתוהו ולשמה, סוגר כל בית מבוא רוצה לומר שיסוגרו הבתים מבוא בהם שום אדם כי איננו, ובמקום שהיו קודם לכן בזמן משושם על היין משוררים בחוצות עתה לא יהיה כן, (יא) כי תהיה צוחה על היין בחוצות מרוב צרתם, ובכלל אמר ערבה כל שמחה גלה משוש הארץ, ובמקום השמחה שהיה בעיר, (יב) נשאר בה שמה ושאייה יוכת שער, רוצה לומר שתשאר אחד מעיר ושנים ממשפחה ולכן יהיה בעיר שמה ושאייה לפי ששער העיר יוכה בכשיל וכלפות שהוא המביא לחרבנה, ויהיה נשאר בלשון זכר במקום נשארה, שהדברים אשר כאלה פעמים יאמרו בלשון זכר ופעם בלשון נקבה.