אברבנאל על ישעיהו כד:א

הנבואה העשרים תחילתה (כד, א) הנה ה' בוקק הארץ וגומר, עד (כח, א) הוי עטרת גאות שכורי אפרים, ויש בה חמשה עשר פרשיות. האחת, (כד, א) הנה ה' בוקק הארץ, השנית, (כד, טז) מכנף הארץ זמירות שמענו, השלישית, (כד, כא) והיה ביום ההוא יפקוד ה' וגומר, הרביעית, (כה, א) ה' אלהי אתה ארוממך, החמישית, (כה, ו) ועשה ה' צבאות לכל העמים, השישית, (כה, ט) ואמר ביום ההוא, השביעית, (כו, א) ביום ההוא יושר השיר הזה, השמינית, (כו, יא) ה' רמה ידך, התשיעית, (כו, טז) ה' בצר פקדוך, העשירית, (כו, כ) לך עמי בוא בחדריך, האחת עשר, (כז, א) ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה, השנים עשר, (כז, ב) ביום ההוא כרם חמד ענו לה, השלשה עשר, (כז, ז) הכמכת מכהו הכהו, הי"ד, (כז, יב) היה ביום ההוא יחבוט ה', הט"ו (כז, יג) והיה ביום יתקע בשופר גדול, והנה ראיתי להעיר בנבואה הזאת ששת השאלות:

השאלה הראשונה אם היתה פרשת הנה ה' בוקק הארץ וגומר על גלות עשרת השבטים כדברי המפרשים או לא, ואם נאמר שהוא כן שעליו נאמרה, יקשה אומרו (כד, ד) אבלה נבלה הארץ אומללה נבלה תבל, ואיך יקרא תבל וכללות הארץ את שמרון ובנותיה, ויקשה עוד אומרו בסוף הפרשה (כד, יג) כי כה יהיה בקרב הארץ בתוך העמים והנה ישראל הוא עם אחד ואיך יאמר עליו עמים, גם כן מה שאמר (כד, טו) על כן באורים כבדו ה' באיי הים אי אפשר לנו לפרשו על השבטים, כי הם לא היו באיי הים, וזה כולו מה שיורה שהפרשה ההיא אי אפשר שתפורש על השבטים, ומשבח אני את מפרשי הנוצרים שפירשו הפרשה הזאת לעתיד לבא.

השאלה השנית באומרו בפרשה השנית (כד, כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון וגומר, כי הנה הבושה והכלמה אי אפשר שתפול על החמה והלבנה כי הם בלתי בעלי חומר, ולכן לא יאמר בהם הגנות והחטא, ולא יפול עליהם בושה וכלימה, כי הם מהללים לקונם בשפה ברורה ובנעימה קדושה.

השאלה השלישית באומרו (כה, ו) ועשה ה' צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים, כי הנה משתה שמנים הוא משתה טוב ומשתה שמרים הוא משתה רע, ואיך יקבץ הטוב והרע יחד, ולא תחוש לדברי מי שפירש שמשתה שמנים הוא ג"כ רע, למה שהדברים השמנים הם נמאסים ורעים לשתיה, כי הנה משתה נאמר על המאכל כמו שאמר באחשורוש (אסתר א, ג) עשה משתה לכל שריו ועבדיו, גם מה שפירשו אחרים שיתן השם לפניהם בראשונה משתה שמנים שהוא דבר טוב, ואחר כך מרה תהיה באחרונה כי ישתו בסוף משתה שמרים שהוא הסם הממית, הוא דבר שאין לו שחר.

השאלה הרביעית באומרו (כה, ח) בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים, ואיך יהיה זה שבזמן הגאולה יבלע המות ולא ימותו עוד, כי הנה הכתוב אומר (ישעיה סה, כ) כי הנער בן מאה שנה ימות והמות אין להמלט ממנה בשום זמן, ומה שפירשו זה על ההריגה והמות המקרית הנה פשט הכתוב לא יסבלהו.

השאלה החמשית באמרו (כו, יד) מתים בל יחיו רפאים בל יקומו, ומיד אמר סותר אליו (כו, יט) יחיו מתיך נבלתי יקומון וגומר, ואין ראוי שנפרש אחד מהם על האומות, והאחר על ישראל מאחר שלא נזכר בכתוב התנאי או הנושא.

השאלה הששית (כז, א) ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים, שלא ימלט אם שנאמר שהלויתן הזה הוא אחד או שנים, ואם הוא אחד כמו שיתואר תמיד בכתוב בשם אחד, איך אמר על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון ויורה שהם שנים, ואם שנים הם, איך אמר והרג את התנין אשר בים, והיה לו לומר את התנינים, והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות כולם.

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת לדעתי היא לבאר ולהודיע חרבן האומות שיהיה לעתיד לבוא, וגאולת ישראל העתידה להיות בימות המשיח, וגם פליאת תחיית המתים אשר יעשה השם יתברך, אך אמנם ראוי שתדע שהסכימו המפרשים כולם, שהפרשה הראשונה הזאת עד מכנף הארץ תדבר בגלות עשרת השבטים, ושאר הפרשיות הם לעתיד לבוא, וכן נראה מדברי חכמים ז"ל, והוא דעת יונתן גם כן שפירש מכנף הארץ על ביאת משיח צדקנו במהרה יגלה, וחרבן האומות על ידו, ולא ידעתי מי הביאם לפרש הנבואה הזאת לשיעורין, רוצה לומר הנה ה' בוקק הארץ, ואם מפני שאמר הבוק תבוק הארץ וגו', אבלה נבלה הארץ, והארץ חנפה תחת יושביה, על כן אלה אבלה הארץ, הנה הפסוקים האלה כולם אפשר שיפורשו ג"כ על חרבן האומות, כל שכן באומרו בסוף הפרשה המה ישאו קולם ירונו בגאון ה' צהלו מים על כן באורים כבדו ה' באיי הים וגו', ולא יוכל לפרש זה על השבטים, כי אינם באיי הים, והנה מצינו פסוקים אחרים דומים לאלו בפרשת מכנף הארץ באומרו פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ וגומר, רועה התרועע' ארץ פור התפורר' ארץ מוט התמוטטה הארץ, נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תוסיף קום, וכמו שהמפרשים עצמם לא פירשו הפסוקים האלה על עשרת השבטים, כי אם על האומות בכלל, כן ראוי שתפורש הנבואה כולה בהם גם כן, וכמו שיתבאר בפסוקים.

הנה ה' בוקק הארץ ובולקה וכו' אחרי אשר זכר הנביא השפלת צור, ושתשכח ע' שנה ואחריהם תפקד ותשוב לאתננה כמו שזכר בנבואה הקודמת, באה אחריה הנבואה הזאת, הנה ה' בוקק הארץ, רוצה לומר מה שזכרתי מהשפלת צור בנבואה הנזכר, הנה הוא דבר מועט בערך מה שיהיה אחר כך, כי הנה יבאו עליה ועל כל שאר הארץ צרות רבות ורעות ומפלה וחרבן מוחלט, ואמר זה כנגד ארץ ישראל ויהודה ועמון ומואב וצידון ומצרים ושאר האומות אשר ניבא עליהם ירמיהו שנחרבו על ידי נבוכדנצר וכמו שיבאו ביאורו בהגיעי לשם בעזרת הצור, ועליהם אמר כאן הנה ה' בוקק הארץ ובולקה, וענין בוקק מלשון רקות, כמו (הושע י, א) גפן בוקק ישראל, רוצה לומר שיריק הארץ מיושביה ויחריבה, וכן פירוש בולקה פותח אותה שיצאו אנשיה ממנה, ואמר ועוה פניה רוצה לומר יהפוך בני הארץ שהם העשירים והנכבדים, כי יהיו מעותים ומבוהלים לא ידעו מה יעשו מפחד האויב, והפיץ יושביה הם כלל המון העם שיתפזרו, (ב) וזכר שתהיה רעתה כל כך שלא תהיה מעלה לנכבד על הפחות כי ישא אותם האויב יחד, והוא אומרו והיה כעם ככהן כעבד כאדוניו כשפחה כגברתה כקונה כמוכר, שהקונה נכבד מהמוכר והוא בענין הקרקעות, וכן יהיה המלוה כלוה בענין הממונות והמטלטלים, לפי שהאויב לא יחלוק כבוד לזה על זה כי ישחית הכל יחד.