אברבנאל על ישעיהו כא:טו

כי מפני חרבות נדדו רוצה לומר שיבואו עליהם כמה שמדות מחרבות האויבים, והזכיר מיני המלחמות אחרי שהזכירם בלשון רבים באמרו, כי מפני חרבות נדדו שהוא לשון כולל לחורבן המלחמה, ופרט בכמה מינים מהמלחמות נחרבו באומרו, מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה, כי יש מהאנשים שהם לוחמים על ידי חרב וחנית, ומהם מושכים בקשת, ואומרו מפני כובד מלחמה הוא להגיד, שגם כן נחרבו מאורך המצוק והמצור והרעב ושאר הדברים המתחייבים מהמלחמה, ולכן קראו כובד המלחמה, ובאר הזמן אשר בו יהיה החורבן והגלות הזה לערב באומרו, (טז) כי כה אמר ה' אלי בעוד שנה כשני שכיר, שהיא שנה מצומצמת לא פחות ולא יותר, יגלה כל כבוד קדר, כי קדר הוא ערב אשר זכר, ואמר כל כבוד הנכבדים שבהם, ועל השאר אמר, (יז) ושאר מספר קשת גבורי בני קדר ימעטו, רוצה לומר ימעטו מאליהם, כי בראותם שמתו גבוריהם ימעטו ויפלו מעצמם, ולא זכר הנביא ביד אי זה עם יהיה חרבן קדר, וידמה שיהיה על ידי מלך אשור, כי היה כובש הארצות ומחריבן בזמן ישעיהו.

ורבותינו ז"ל פירשו הנבואה הזאת בפרק קמא דבבא קמא (עין ירושלמי תענית ד, ה) אמר רבי יוחנן שמונים אלף פרחי כהונה, ובידם שמונים אלף מגיני זהב, בקעו חיילותיו של נבוכדנאצר, והלכו להם לישמעאלים, אמרו להם השקונו מים, השיבום אכלו תחילה ואחר כך תשתו, מה עשו הוציאו להם מיני מלוחים, וכיון שאכלו, הוציאו להם נאדות נפוחים, ונתנו לתוך פיהם, והיה הרוח נכנס לתוך מעיהם, והם מפרפרים ומתים, ובאיכה רבתי זכרו שקרה זה לגולים משומרון שהגלה סנחריב, ובקשו משוביהם שיוליכום בדרך ערב, כי הם בני אברהם, שישמעאל אחי יצחק, ושלכן ירחמו עליהם, ושאז עשו כל המרמה והרשע שנזכר, ואיך שיהיה יאמר הכתוב שמפני זה נגזרה עליהם הגזרה הזאת, וכפי הדעת הזה יתפרשו הכתובים כן, ביער בערב תלינו ארחות דדנים רוצה לומר ביער אשר בארץ ערב תלינו ארחות של דדנים, רמז לישראל שהם בני דודים יצחק, והאנשים שהם בני שני אחים יקראו דדנים, וישראל וקדר היו בני יצחק וישמעאל, ושהיו אומרים הדודנים ההם לבני קדר לקראת צמא כמונו היו' אתיו מים, רוצה לומר הביאו מים, והם עשו בהפך שאותם הקדרים בני ערב שהם יושבי תימא, כל אחד מהם בלחמו רוצה לומר במאכלו המלוח, קדמו נודד שהוא ישראל כדי להמיתו, ועשו בזה אכזריות גדולה, כי בימים ההם היו בני ישראל נודדים מפני חרבות, ומפני כובד מלחמת בבל או אשור, ולכן היתה הגזרה האלקית, כי בעוד שנה אחת אחרי פעל האכזריות הזה, יגלה כל כבוד קדר וגבוריו וילכו בשבי ובגולה כמו שהלכו בני ישראל.

ואם היתה כוונת הנבואה הזאת על דרך הדרש הזה, ידענו צרכה ותכליתה, שהיא להגיד שמלך בבל או אשור יחריב בני קדר הנקרא בערב, בעבור שכאשר הגלה לישראל עברו בארצם, ולא הסבירו להם פנים להאכילם ולהשקותם כראוי, כי אם במרמה, כדי להוסיף יגון על יגונם ורעה על רעתם, אבל כפי דרך המפרשים לא ידענו התכלית והצורך בנבואה הזאת, ומה לנו לדעת חרבן בערב וקדר, אם אינו דבר מתיחס לישראל, ומה צורך שיזהיר הנביא ליושבי תימא שיקדמו אותם בלחם ובמים, ושאר הדברים אשר זכר, ולא תמצא שזכר כזה בשאר האומות, סוף דבר כבר ידעת מדברי, שאין דעתי נוחה לחשוב ולהאמין, שיגיד הקדוש ברוך הוא לנביאים בנבואותיהם, דברים מהאומות ועניניהם אלו עם אלו, מבלתי שיהיו מתיחסים ונערכים עם ישראל בשום צד, ולכן אחשוב אני שלא בא המשא הזאת, כי אם להודיע מה שעשו לישראל כדברי חכמים ז"ל, או שבאה לספר שלימות המדות שהיה בבני ערב, כדי שמשם יצא תוכחת מגולה לישראל, שלא נשלמו באותו שלימות כמוהם, וכמו שלמעלה זכר מבני שעיר גבורתם וחריצותם במלחמה כל היום וכל הלילה ללכת בדרכים, ולבוא בערים בטח לשלול שלל ולבוז בז, כדרך גבורי כח חזקי הלב ורבי החריצות והשתדלות, ככה זכר בערב שלא היו עצלנים ויושבים בבתיהם שקטים ושאננים על שמריהם לאכול לשבעה ולמכסה עתיק, אבל היו תמיד הולכים בדרכים, אם בדרך סחורה, ואם באופן אחר להרויח בתועלתם, וזהו אמרו ביער בערב תלינו, כי אומת ערב פעמים יקרא אותה בערב והכל ענין אחד, ואמר עליהם שהיו לנים תמיד ביער או בהליכתם מפה אל פה לעניני הסחורה, ואם לענין המלחמה לדלג על אויביהם בלילה כמו אנשי דומה ושעיר, ואמר ארחות דדנים לפי שהיו מתחברים עמהם בהליכת הדרכים, ואחרי שזכר מחריצותם והשתדלותם, עד שהיה לינתם תמיד ביער ובדרכים, זכר עוד מנדיבותם וצדקתם, כי היו מקדמים בלחם ובמים לכל העוברים ושבים בארצותם, והוא אמרו לקראת צמא התיו מים, ואין התיו צווי כי אם הפעל שהיו עושים תמיד, ולכן נכתב בה"י ולא באל"ף, וכן אמר ליושבי ארץ תימן אותו ערב הנזכר בלחמו קדמו נודד, רוצה לומר שהיו מקדמים לכל איש נודד העובר בארצם בלחם ובמים, לא שיצוה על המים בלבד ולא על הלחם, וזכר הסבה למה היו נדיבי לב להקדים לכל נודד בלחם ובמים, באומרו כי מפני חרבות נדדו, רוצה לומר שבני ערב פעמים אחרות נדדו מארצם מפני המלחמות שהיו להם עם אויביהם, וראו צער הדרכים ורעת הצמא והרעב, ולכן קנו התכונה הטובה ההיא להקדים לכל צמא בלחם ובמים, ואמנם אמרו כי כה אמר ה' בעוד שנה כשני שכיר וכלה כל כבוד קדר, נוכל לומר שבני קדר אינם ערב, כי עם היותם כלם מזרע ישמעאל בתחילת התולדות, הנה עתה היו מלכיות חלוקות ואולי היו לוחמים זה בזה, ולכן ייעד הנביא לבשר טוב אל ערב, שבעוד שנה אחת תכלה כל כבוד קדר אויבו שהם השרים, ושאר מספר קשת רוצה לומר מספר רובי קשת וגבורי בני קדר ימעטו, כי ה' אלהי ישראל דבר רוצה לומר שיעבור עליהם כוס התרעלה כמו שעבר בישראל, והוא אמרו אלהי ישראל, ובפרקי רבי אליעזר אמרו רבי ישמעאל אומר שלשה מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות באחרית הימים עם בני אדום שנאמר כי מפני חרבות נדדו, אחת בים שנאמר מפני חרב נטושה, ואחת בשדה שנאמר ומפני קשת דרוכה, ואחת בכרך גדול שברומי שנאמר ומפני כובד מלחמה, ומשם בן דוד יצמח ויראה באובדן של אלו ואלו, ומשם יבא לארץ ישראל שנאמר (ישעיה סג, א) מי זה בא מאדום, ובמעין האחד עשר מספר מעיני הישועה פירשתי כמה מהעתידות נכללו בזה המאמר.