אברבנאל על ישעיהו כא:יג

הנבואה הששה עשר (יג) משא בערב וגו', עד משא גיא חזיון, ויש בה ב' פרשיות, האחת משא בערב השנית כי כה אמר ה' אלי. וכתבו המפרשים שהכונה במראה הזאת היא ליעד על חרבן בני ישמעאל, אבל אני אחשוב שהכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא, לשבח את בני הערב שהיו נדיבי לב להולכי דרכים חזקים ואמצים וחרוצים בעניניהם, וספר זה כדי לעשות ממנו לישראל תוכחת מגולה וכמו שיתבאר, ודע כי בערב הוא מלכות קדר בני ישמעאל ובי"ת בערב תשמש במקום על כאלו יאמר משא על בני ערב, ופירשו המפרשים שפירוש הכתוב כן הוא, כי בעבור ששיירות הדרכים שהם בני דדן ההולכים לדרכם בסחורות, היו עוברים דרך ערב ולנים בעיירות בפונדקאות, עתה לא יהיה כן כי לא ילינו בארץ ערב אלא ביער, לפי שיחרבו הערים, ויהיה אם כן שיעור הכתוב ארחות הדדנים מכאן והלאה ביער בערב תלינו רוצה לומר ביער ארץ ערב, לא בערים תלינו. ואומרו (יד) לקראת צמא התיו מים יושבי ארץ תימא יפרשוהו מלשון צווי, יצוה ויאמר ליושבי ארץ תימא, כי כאשר יעבור ערב בארצו בגולה ברעב ובצמא שיביאו מים לשתות, ויהיה התיו כמו אתיו באלף. והרד"ק פירש שאמר דרך המשל למים שיביאו לקראת הצמא, כי בני קדר יהיו גולים ויורדים במדבר ולא ימצאו מים לשתות, וכן יושבי ארץ תימא כשימצאום יורדים וגולים צריך שיקדמם בלחמה, ויותר נכון לפרש בלחמו קדמו נודד על בערב עצמו, שלפי שאמר שבהיותם גולים יתנו להם מים לשתות, אמר שראוי היה לעשות להם ככה, לפי שבערב הנזכר כשהיה יושב בארצו, והיה רואה איש נודד עובר בגבולו, היו מקדימין אותו בלחם, ולכן היה ראוי שלא ימנעו מהם לפחות המים, ופירש איך יהיה גלות וחרבן בני ערב באומרו.