אברבנאל על ישעיהו כא:א

הנבואה הארבעה עשר (א) משא מדבר ים וכו' עד משא דומה ויש בה שני פרשיות. הראשונה משא מדבר ים, השניה כה אמר ה'. הכוונה הכוללת בנבואה הזאת כפי דעת המפרשים היא, ליעד על חרבן בבל על ידי פרס ומדי, ואמרו שאין לתמוה מאשר כבר נבא ישעיהו עליה למעלה, כי כן ניבא על אשור פעמים רבות, ודרך הנביאים לנבאות על דבר אחד פעמים רבות בסגנונות מתחלפים, ושיורה על שזאת הנבואה אמרה על בבל, מה שאמרה בסופה נפלה נפלה בבל, ושקראה מדבר ים לפי שהיא בארץ בבל מדבר גדול ונורא, והיתה לצד המערב לארץ פרס ומדי שהיו לפאה הצפונית, וכמו שאמר (ישעיה מא, כה) העירותי מצפון ויאת ממזרח שמש וגומר, ושעל פרס ומדי אמר כסופות בנגב לחלוף, רוצה לומר ברוחות החזקות הנמשכות בנגב ובמדבר היבש שיאבדו אותו, כי זהו אומרו לחלוף ולהכרית, ופירשו (ב) חזות קשה הוגד לי נבואה קשה על בבל, והיא השודד שודד והבוגד בוגד, רוצה לומר שהשודד שהוא בבל, יבוא שודד אחר לשודדו, והבוגד שהוא בית נבוכדנצר, יבא בוגד אחר כמוהו לבגוד בו, ושאמר כל אנחתה השבתי, רוצה לומר כל האנחה אשר היה לאומות מנבוכדנצר, השבתי אותה אחרי שתחרב ותשומם בבל, ושעל כן אמר הנביא בשם בבל או בשם עמה או מלכה (ג) שמלאו מתניו חלחלה ולגודל החרבן נעוה משמוע שמועתו ונבהל מראות רעתו, או אמר זה הנביא על עצמו שהתפעל מאד מגודל החרבן ההוא, עד שאחזוהו צירים, ויש מפרשים על בלשצר מלכה כשראה במשתה היין פס ידא כתבא בכותל היכלו שנתבהל מאד, כמו שאמר (דניאל ה, ו) באדין מלכא זיווהי שנו ורעיונוהי יבהלוניה וגומר, וכן נעויתי משמוע הפתרון שפתר דניאל הכתב, ונבהלתי מראות הפס ידא דכתבא, והוא אומרו עוד (ד) תעה לבבי פלצות בעתתני את נשף חשקי שם לי לחרדה, רוצה לומר שבאותו ליל שהיה נשף חשקו, שהיה מתעדן בכלי בית השם, ושותה חמרא לקבל אלפא, אותה לילה החזירו הקדוש ברוך הוא אליו לחרדה לפי שהרגוהו שם אנשיו.