אברבנאל על ישעיהו יט:ב

ולפי שהיו במלכות מצרים מחוזות מתחלפות ושרים שונים, זכר הנביא שיתחדש ביניהם איבה ושנאה באופן שילחמו איש באחיו ואיש ברעהו עיר בעיר ממלכה בממלכה, כי אף על פי שהמלכות הכולל הוא אחד, יש אדון מולך במדינה או מחוז אחד, ויש מולך במדינה או מחוז אחר, וכן נאמר מלכי כנען, וכאלו יהיו למצרים שתי מלחמות אחת עם האויבים הנכרים הבאים עליהם מחוץ, ואחת בינם לבין עצמם, כי זהו מה שיעזור למהירות חרבנה, ועל שתי המלחמות והקטטות האלה אמר (ג) ונבקה רוח מצרים בקרבה שהוא מלשון רקות כמו (נחום ב, יא) בוקה ומבוקה ומבולקה, והענין שלא יעצרו כח להלחם באויביהם, וכנגד הקטטה שבינם לבין עצמם אמר, ועצתו אבלע שלא יסכימו אלו עם אלו, באופן שלא יוכלו לעמוד על נפשם ולהמלט מאויביהם, ועם היות שצריכה למלחמה עצה וגבורה, הנה יחסרו שניהם ממצרים, ולפי שישתנו עליהם סדרי בראשית ועולם הפוך יראו, ידרשו אל האלילים ואל האטים שהם המכשפים כמו שתרגם יונתן, ובזה ישימו תכלית השתדלותם, לא להשגב ולהלחם על נפשם, ובזה האופן יפלו בידי אויביהם.

וזהו (ד) וסכרתי את מצרים ביד אדונים קשה ומלך עז ימשול בם, ופירוש וסכרתי הוא כמו והסגרתי, מלשון (תהלים סג, יב) כי יסכר פי דוברי שקר, (בראשית ח, ב) ויסכרו מעינות תהום. והנה אמר בלשון רבים וקשה בלשון יחיד לפי שכן הוא דרך הכתוב לתאר את היחיד בלשון רבים לכבוד ולתפארת, וכן (שמות כא, ד) אם אדוניו יתן לו אשה ואפשר לומר שהכתוב מסורס יאמר וסכרתי את מצרים ביד אדונים קשה ומלך עז ימשל בם ירמוז באדונים למלכי הנוצרים, ולראש צבאם שהוא הגדול שבכולם אמר מלך קשה עז, להגיד שהם ימשלו במצרים, ויהיה זה למצרים, אם עונשם על כל אשר הרעו לישראל בגלותו, וכן אמר יחזקאל (לב, יב) בחרבות גבוריך אפיל המוניך עריצי גוים, שהם כולם תוארים לבני אדום הגבורים והעריצים עזים וקשים, וגם לפי שיהיה זה כולו סבות מאתו יתברך בחרבן שיעשו בני אדום במצרים, לשיבאו כל בני מזרח וצפון לנקון נקמתם, וכשל עזור ונפל עוזר, וגם המחריבים חרוב יחרבו ואויבי ה' יכלו, ובזה ינחם מצריו וינקם מאויביו.

וכמו שבגאולת מצרים הוכה היאור והדגה אשר ביאור מתה ככה בזמן ההוא זכר הנביא שיחרב נילוס וכל היאורות ואגמי המים ועל זה אמר (ה) ונשתו מים מהים, רוצה לומר שיכרתו המים, ונהר יחרב ויבש, ואפשר לפרש ונשתו מלשון שתייה כלומר שהנהר נילוס יחרב, ובעבור זה לא יהיה למצרים מים לשתות, כי אם מי הים המלוחים, והם יהיו נשתים ושתויית מבני אדם מפאת ההכרח ויובש הנהר, ולפי שמנהר נילוס הגדול ימלאו יאורים רבים בכל הארץ, לכן אמר (ו) והאזניחו נהרות דללו רוצה לומר ישתכחו הנהרות הקטנים, ויגרמו להם שיהיו נזנחים ונפסדים, מפני שדללו המים מן הנהר כי דללו הוא מלשון יובש, כמו (שמ"ב יג, ד) מדוע אתה ככה דל בן המלך, ומפני שבערי המבצר ובמגדלות הבצורות יעשו בורות עמוקות לשמור שם המים לעת צר ומלחמה, לכן אמר שגם הם יהיו חרבים ויבשים, והוא אומרו וחרבו יאורי מצור, וכל כך יהיה היובש שאפילו הקנה והסוף הגדלים על שפת הנהרות והיאורים קמלו, רוצה לומר תמו נכרתו, וגם העשבים שהיו גדלים סמוך ליאור על פני האדמה שאינם גדולים כקנה וכסוף, הכל יבש והיה כלא היה, והוא אומרו (ז) ערות על יאור על פי יאור וכל מזרע יאור ייבש נדף ואיננו, שהערות הם העשבים והירקות כמו (תהלים לז, לה) ומתערה כאזרח רענן, והם הצומחות מעצמן, וכן כל מזרע יאור שהם העשבים והירקות הנזרעים על שפת היאור, זה וזה הכל ייבש לחסרון המים, ויהיה הכל נדף ואיננו.

ומפני חסרון הנהר והיאורות תמות הדגה בהכרח, (ח) ואנו הדייגים רוצה לומר יתאבלו ויתעצבו לחסרון הדגה, ומפני שהדייגים שני מינים כי מהם צודים בחכה, ומהם פורשי מכמורת שהוא הרשת, דבר כנגד שניהם, ועל המין הראשון אמר ואבלו כל משליכי ביאור חכה, וכנגד המין האחר אמר, ופורשי מכמורת על פני מים אומללו, כי בהיות הנהר נחרב ויבש והדגה אשר ביאור מתה, הנה לא יהיו שם דייגים כלל, ולפי שיש מלאכות ראשיות ומלאכות משרתות להם, ובהתבטל המלאכה הראשיית תתבטל גם כן המלאכה המשרתת, לכן לא לבד זכר אבלות הדייגים שהיא המלאכה הראשיית, כי אם גם המלאכות המשרתות אליה, מהאנשים שעושים מעשה הפשתים ברשתות, לצורך צידת הדייגים, שסורקים הפשתים סריקות כדי לדקדקו לעשות רשתות מן החשוב שבו, ואחר כך יארגוהו ויעשוהו נקבים נקבים מעשה רשת, והוא אומרו (ט) ובשו עובדי פשתים רוצה לומר עושה מלאכת הפשתים שיעשו אותם סריקות, וכן יבושו אורגים חורי רוצה לומר העושים השבכה נקבים נקבים, וחורי כמו חורים, וכן (מל"א ו, ד) חלוני שקופים אטומים שהוא מקום חלונים, והענין כי הכל יתבטל בהיות שאין שם דגים לצוד, ואומרו (י) והיו שתותיה מדוכאים פירשו בו יסודותיה של מצרים, מלשון (תהלים יא, ב) כי השתות יהרסון, וענינו מנהיגי מצרים ושוטריה, ויותר נכון לפרשו מענין יובש המים, גם כן רוצה לומר שהמקומות אשר משקים שם הבהמות שהם נקראים שתותיה, בעבור השותים שם יהיו מדוכאים, כי יהרסו אותם הבנינים, אחרי שאין שם מים, וכן כל עושה שכר אגמי נפש, רוצה לומר האנשים העושים סתימות למים כדי שיקוו במקום אחד, כדי שיאספו הדגים מצד שם עיכוב מרוצתם, כי שכר הוא מגזירת (בראשית ח, א) ויסכרו מעינות תהום, ויהיו אגמי נפש רוצה לומר עגומי נפש בחילוף אל"ף לעי"ן, ויש מפרשים שכן יהיו מדוכאים כל עושי שכר ומסגר מאגמי של נפש, רוצה לומר מאגמים של דגים שהם בעלי נפש.

ואחר שזכר הנביא חרבן מצרים נהרותם וכל יאוריהם התחיל להלעיג על חכמי מצרים והחרטומים והוא אומרו (יא) אך אוילים שרי צוען כי צוען היה מושב השרים כאמרו (ישעיה ל, ד) כי היו בצוען שריו, וכן חכמי יועצי פרעה לפי שיועציו היו חכמים, והענין כולו להגיד שיראו חכמי מצרים ושריה דברים כל כך מופלאים בזמן ההוא, ויוצאים מדרך המושכל שישבו משתוממים כאוילים, וכל עצתם תהיה עצה נבערה לפי שלא יהיו הדברים בסידור שכל אנושי, לשתועיל בהם העצה והתחכמות ולא הגבורה, ולכן הלעיג מהחכמים בפני עצמם על עניני עצתם, ועל הגבורים בפני עצמם לביטול גבורתם, וכנגד חכמים יועצי פרעה אמר, איך תאמרו אל פרעה בן חכמים אני רוצה לומר שכל אחד מחכמיו ויועציו היה אומר שירש החכמה מאביו, ושידיעתו היתה מלדה ובטן ומהריון להגדילה, ואחרי שהוכיח את החכמים הוכיח גם כן את שרי צוען, וכנגדם אמר בן מלכי קדם כלומר שכל אחד מאותם השרים היה אומר שהוא מזרע המלוכה ומן הפרתמים, ודבר עוד עם כל כת וכת מהם, כי על כת החכמים היועצים אמר, (יב) אים איפה חכמיך ויגידו אליך וידעו מה יעץ ה' צבאות על מצרים כי כל חכמתם הוא בדרך הכישוף והקסם, אבל לא ידע יסוד ה' ועצתו, וכנגד השרים אמר, (יג) נואלו שרי צוען, ונואלו הוא מלשון אולת, והכלל שלא היה בחכמים עצה, ולא בשרים גבורה, אבל בהפך שכולם התעו את מצרים שהיתה פנת שבטיה רוצה לומר ראש המלכות, והסבה בכל זה היה לפי שהוא יתברך (יד) מסך בקרבה רוח עועים רוצה לומר שבוש וטרוף הדעת, ובזה התעו את מצרים אותם החכמים והשרים בכל מעשיהם ועצותיהם, כהתעות שכור בקיאו, שהשכור וכל שכן בעת ההיא הוא מבולבל בדעתו מאד, ולכן (טו) לא יהיה למצרים מעשה אשר יעשה, רוצה לומר שלא יהיה תועלת למצרים בשום מעשה שיעשה אחד מהם, לא ראש הצבא ולא זנב הלוחמים, לא כפה שהוא הגיבור, ולא אגמון שהוא החלש, ואפשר לפרש ולא יהיה למצרים מעשה אשר יעשה ראש וזנב כי לפי שדמה את מצרים לשכור בקיאו, לכן אמר שכמו שהשכור לא יעשה דבר מסודר, כן מצרים בזמן ההוא יהיה כל כך מבולבל ומוטעה בעצתו, שלא יהיה ולא ימצא במעשה אשר יעשה לא ראש ולא זנב, רוצה לומר התחלה וסוף ולא חוזק ולא חולשה, וזהו שאמר כפה ואגמון, ומפני שיכירו וידעו מצרים שלא יהיה חרבנם בכח אנושי כשאר הפעמים שנחרבו, אבל שהוא עצת ה' אשר יעץ, לכן יפול לבם (טז) ויהיה מצרים כנשים מפני פחד ה' אשר הוא מניף עליו כי יודו ויאמינו שהיה חרבנם דבר אלהי מסודר ממנו יתברך להיותו התחלה למעשהו.

ואמנם אומרו אחר זה (יז) והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא הוא מלשון חג לה' מידי שנה בשנה, והוא בלי ספק מה שאמר זכריה הנביא (יד, טז) והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלם ועלו מידי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות, וכבר אמר הנביא הנזכר (פ' יח) ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה, ולא עליהם תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל הגוים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות, שפירושו כפי הפשט בתמיהה כלומר, האם יחשבו שלא עליהם תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים שבאו לצבוא על ירושלם, והמגפה הזאת תהיה למצרים על אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות, הנה על זה באמת אמר כאן, והיתה אדמת יהודה למצרים לחגה, כל אשר יזכיר אותה אליו יפחד מפני עצת ה' צבאות וגומר, כי יפחדו מעונש הגזרה ההיא ואותה קרא עצת ה', ולכן יעלו לירושלם לחוג את חג ה' בפחדם מהמגפה. אמנם רבי אברהם בן עזרא פירש לחגה מגזרת (תהלים קז, כז) יחוגו וינועו כשכור, ומפני שאז תמלא הארץ דעה את ה' ובכל מקום יהיה מוקטר מוגש לשמו כמו שאמר צפניה (ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגומר, לכן אמר כאן שבזמן ההוא (יח) יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען, כי בעבור שמצרים וכנען היו אחים, כמו שכתוב (בראשית י, ו) כוש ומצרים ופוט וכנען, לכן כדי להודיע שתהיה בין מצרים וארץ יהודה אהבה ואחוה, יאמר שעתה ארץ מצרים ידברו שפת כנען, לפי שיהיו להם שפה אחת ודברים אחדים מפני אהבתם, וגם בענין האמונה. וכתב ה"ר אברהם אבן עזרא שזה עדות שהכנענים היו מדברים בלשון הקודש, וזה עדות שקר הוא כי לא אמר שפת כנען על לשון הכנעניים, כי אם על שפת בני יהודה שהיו יושבים בארץ כנען, ואין הכונה בחמש ערים שיהיה זה בחמש ערים בלבד ולא בשאר הערים, אבל ענין הכתוב שבכל ארץ מצרים כל חמש ערים יתאחדו זו עם זו, כמו שיתאחדו חמש אצבעות שביד, ותהיה התאחדותם לדבר שפת כנען, כמו שבתחילה היו מצרים וכנען בני אב אחד ובעלי שפה אחת, ויהיו נשבעות לה' צבאות רוצה לומר שיהיו כולם נשבעות לעבוד לה' צבאות ולהאמין בו, ואם אחת מהן תכפור באמונתו שיחריבוה ותהיה תל עולם לא יבנה, וזהו אומרו עיר ההרס יאמר לאחת, רוצה לומר שתהיה עיר הרוסה ונחרבת העיר שתוציא את עצמה מן הכלל הזה להיותה נקראת אחת, רוצה לומר לבדה נפרדת מהשאר.

וכדי לפרסם אמונתם (יט) יעשו מזבח לה' בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה, וזה (כ) לאות ולעד שהם מאמינים בה' ומאמינים באלהותו, וזה לפי שהם יזעקו אליו יתברך בעת מלחמת האויבים הנוצרים הלוחצים אותם וישלח הקדוש ברוך הוא להם מושיע ורב והצילם, שהוא מלך המשיח שישמיד ויחריב את הנוצרים ההם. ולכן (כא) יהיה נודע ה' למצרים ונדרו ושלמו זבח ומנחה לעשותו בירושלם או במזבח שלהם, ואמנם אומרו (כב) ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא, אולי תהיה המגפה לאותם אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות, וישובו אל ה' ויעתר להם וירפאם, ומי יודע אם יהיו במצרים חמש ערים בלבד שיקבלו ראשונה האמונה האלהית, ושאחת מהן היה שמה מקדם עיר ההרס כדברי המתרגם שהוא השמש, לפי שהיו עובדים אותו שם, ואותם החמש ערים יעשו המזבח וידעו את השם ויעבדוהו, אמנם שאר הערים שלא יעשו כן ינגפם ה', והם ישובו אל ה' ויעתר להם ויעשו גם הם כחמש הערים, ובזה האופן יהיו כולם נכנסין תחת כנפי השכינה.

ולפי שבני אשור יבאו הנוצרים לנקום את נקמת המצריים מידם, לכן הודיע הנביא (כג) שעם היות מצרים ואשור בראשונה אויבים ולוחמים זה בזה, הנה אז תהיה ביניהם אהבה ושלום, ולכן יהיו השיירות מצויות ממצרים לאשור ומאשור למצרים, ואומרו ועבדו מצרים את אשור אין הכוונה שיעבדו זה את זה, אלא שמצרים עם אשור יעבדו את השם הנכבד, כי מפני שזכר למעלה במצרים ועבדו זבח ומנחה ונדרו נדר לה', לכן כנגד אותה עבודה אמר ועבדו מצרים את אשור ומלת את תשמש במקום עם והרבה בכתוב כן, והכוונה ששניהם יעבדו השם יתברך, ובא הכתוב קצר לפי שנסמך על מה שנזכר למעלה, גם אפשר לפרשו כפי מה שבארתי שלפי שעתידה מלכות אדום להחריב את מצרים, ושבני אשור יתעוררו ויבאו לנקום נקמתם, ומפני שבימים הראשונים המצריים העבידו את ישראל בפרך, והאשורים הגלו אותם מעל אדמתם, ועתה אחרי נקמת ה' בכולם ישובו ויכנעו ויאמינו באלהים כולם, ויהיה ישראל מורה בתורתו צדק אליהם ומלמדם להועיל, לכן אמר הנביא (כד) ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ כי יתחברו מצרים ואשור לישראל באמונתם מזה אחד ומזה אחד, עד שלהשתתפם עמו באמתת אמנותו (כה) יברכם ה' צבאות ברוך עמי מצרים לפי שהם כבר עם ה' באמונתם, ומעשה ידי אשור לפי שהם מעשה ידי יוצר, אבל לא יקרא נחלה כי אם ישראל בלבד, כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, ויונתן תירגם ברוך עמי אשר במצרים ומעשה ידי אשר באשור ונחלתי ישראל, רוצה לומר ישראל שבנחלתי ובארצי, ואם כן כל הברכה לישראל היתה.

ומזה תדע דבר אמתי יורו עליו הכתובים האלה, והוא שמצרים ואשור וכל ארץ מזרח, אחר נקמת ה' מהם ישובו אל ה' ויכירו באמתת אמונתו ויהיה להם שם ושארית בארץ, אמנם אדום להיותו ראש האויבים בגלות ישראל והמפקר האמתי באמונתו, לא יזכה לדבר מזה כמצרים ואשור וכבר ראה זה דניאל במראה הראשונה בדברו על החיה הרביעית והיא רומי שנאמר (דניאל ז, יא - יב) חזה הוית באדין מן קל מליא רברבתא די קרנא ממללא חזה הוית עד די קטילת חיותא וגומר, העדיו שולטנהון וארכה בחיין יהיבת להון עד זמן ועדן, הנה התבארה הנבואה הזאת מסכמת לדברי שאר הנביאים ולאמת בעצמו, והותרו במה שפירשתי השאלות כולם, אם לראשונה במה שאמרתי שלא נתקיימה הנבואה הזאת, לא בימי סנחריב ולא בימי נבוכדנצר, אבל היא עתידה להתקיים לימות המשיח, ואם לשנית שזכר במצרים ענין החכמים והיועצים, שמפני שהחרטומים ואנשי החכמה היו שמה מכל הארצות, וכמו שאמר בגמ' (מנחות פה, א) יוחני וממרא חרטומי מצרים אמרו למשה, וכי תבן אתה מביא לעפריים עיר שכולה תבן, עד שהשיבו משה ע"ה למתא ירקא ירקא שקול, ולפי שהיתה חרבן מצרים לעיניהם דבר אלקי ועצת השם, לכך יבערו ויכסלו החכמים והיועצים, ואם לשלישית שלא אמר הנביא והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא וגו', על מה שיתחדש אצלם ממפלת סנחריב, כ"א בעבור הפליאות שיראו בביאת המשיח וקבוץ הגליות, שלכן יחוגו את חג השם, כמו שייעד את זכריה הנביא שהנשאר מכל הגוים יעלו מידי שנה בשנה לירושלם לחוג את חג הסוכות, ואם לרביעית שאומרו ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות וגו', וכן ענין המזבח והצעקות לא נתקיימו בימי חזקיהו ולא בימי בית שני, אבל יתקיימו לעתיד לבוא כאשר הקב"ה יהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה', ואם לחמישית כי הוא מה שאמר ביום ההוא תהיה מסילה ממצרים לאשור, לא היה בימי חזקיהו בעבור מפלת סנחריב, אבל יהיה לעתיד לבא בעבור מה שיסייע ויעזור אשור למצרים ויבוא לנקום נקמתו מהנוצרים המחריבים אותו, ואם לשאלה הששית אמרתי שקרא מצרים עם ה' ואשור מעשה ידיו, ויהיו כולם ברכה בימים ההם, לפי שישתתפו כולם עם ישראל באמונת השי"ת ועבודתו ולכן יהיו שלשתם ברכה בקרב הארץ.