אברבנאל על ישעיהו יד:כח

הנבואה העשירית תחילתה (יד, כח) בשנת מות המלך אחז וגומר, עד (יז, א) משא דמשק, ויש בה ארבעה פרשיות. האחת, (יד, כח) בשנת מות המלך אחז, השנית, (טו, א) משא מואב, השלישית, (טז, ה) והוכן בחסד כסא, הרביעית, (טז, יג) זה הדבר אשר דבר ה' אל מואב מאז, והנה שאלתי בנבואה הזאת ששת השאלות:

השאלה הראשונה באומרו בשנת מות המלך אחז היה המשא הזה, כי הנה הפרשה הזאת, היתה ראויה להכתב קודם הנבואות אשר נבא על חזקיהו מלך אחז, כי הנה מפלת סנחריב וכל אותם הדברים אשר ייעד על חזקיהו היו אחרי שמלך בישראל, והמשא אשר ניבא הנביא על מות המלך אחז, היה קודם קדימה זמנית לכל עניני חזקיהו, ולכן יקשה מאד למה נזכרה אחריהם.

השאלה השנית באומרו (יד, כט) אל תשמחי פלשת כולך כי נשבר שבט מכך, וזה מורה שהיה אחז מכה בפלשתים ורודה בהם, ולכן היו שמחים במותו, ושנבא עליהם שלא ישמחו, כי הנה יקום במקומו בנו חזקיהו שיוסיף להכותם יותר ממנו, כמו שאמר כי משורש נחש יצא צפע וגומר, ואינו כן כי הפלשתים הכו באחז ובעמו מכה רבה פעמים רבות בימיו, והוא לא עצר כח כנגדם, ולמה א"כ ישמחו במותו, ואיך נאמר עליו שבט מכך, ואיך יצדק כי משורש נחש יצא צפע.

השאלה השלישית באומרו (יד, לב) ומה יענה מלאכי גוי כי ה' יסד ציון, והכתוב הזה יראה שאין ענין לו בפרשה, ולא זכר המלאכים ההם מי היו, ומי הוא הגוי אשר שלחם, ואל מי שלחם ועל ענין מה שלחם.

השאלה הרביעית בנבואות שבאו הנה על מואב ועל דמשק ושאר האומות, כי רע ומר עלי המעשה שינבא הנביא על האומות אשר לא מבני ישראל המה נבואות אמתיות, כמו שניבא על בני ישראל ועל בני יהודה, כי האומות ההם אינם משוגחים ממנו יתברך, בהשגחה פרטית נפלאה בעמו אשר בחר לשישפוט על ענינהם ויביאם במדה במשקל ובמשורה כמו שעושה בישראל, ואם היה שרצה הקדוש ברוך הוא לעשותו, מה היה הצורך לשיודיעהו לנביא ושיכתבו על הספר עניני האומות ההם, והנה מפלת סנחריב וחרבן בבל היה ראוי שיגיד השם לנביא, והוא יגיד אותם לישראל, להיות ענינם מתיחס לישראל, ובמפלתם יפדו נפשם כמו שביארתי, מה שאין כן במואב ובשאר האומות אשר זכר.

השאלה החמשית בפסוק (טז, ה) והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד שופט ודורש משפט ומהיר צדק, כי הנה הפרשה כולה מדבר על מפלת מואב וחרבנו, ולמה נכנס אותו פסוק באמצעיתה בהיותה מדברת על ענינו, וחזר הנביא מיד לדבר בענין מואב, באומרו שמענו גאון מואב וגו', לכן ייליל מואב וגומר, והיתה א"כ הפרשה כולה על מואב בראשונה וסופה ונכנס הפסוק ההוא, שידבר על חזקיהו באמצע הדברים ללא צורך כלל.

השאלה הששית באומרו (טז, יג) זה הדבר אשר דבר ה' אל מואב מאז, והכתוב הזה יראה שאין ענין לו, כי אחר שבתחילת הדברים אמר משא מואב, מה צורך היה לומר בסופו, זה הדבר אשר דבר ה' אל מואב, והנה משא ודבר ה' שניהם דבר אחד, והנה בדמשק נאמר משא דמשק, ובמצרים משא מצרים, ולא נאמר בסוף הנבואות ההם, ולא בשאר נבואות האומות אשר זכר, זה הדבר אשר דבר ה', והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות כולם.

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע החרבן וההשחתה שיעשה חזקיהו מלך יהודה בפלשתים, וגם כן ליעד חרבן אחר שיעשה סנחריב במואב, ולבאר סבתו שהיא מה שהרעו עם בני ישראל כשהחריב סנחריב את שמרון וכמו שיתבאר בכתובים.

בשנת מות המלך אחז וגו' עד משא מואב. הנה עם היות שזכר הכתוב בכאן, שבאה הנבואה הזאת בשנה שמת אחז, אין ראוי שנחשוב שאומרו, תשמחי פלשת כולך כי נשבר שבט מכך, אמרו על אחז, אבל היה הענין שעוזיהו כמו שכתבו בדברי הימים רדף את הפלשתים והכה בהם מכה רבה פעמים רבות, כמו שנאמר שם עליו (דה"ב כו, ו) ויצא וילחם בפלשתים, ויפרץ את חומות גת ואת חומת יבנה ואת חומת אשדוד, ויבנה ערים באשדוד ופלשתים נגש ולהיות עוזיהו שבט נוגש עליהם, וכן היה שבימי אחז בנו גברו הפלשתים על ישראל והרעו אליו מאד, וכמו שנאמר שם אחרי שמלך אחז, (דה"ב כח, יח) ופלשתים פשטו בערי השפלה וגו', ועתה כשמת אחז אמר הנביא כנגדם, (כט) אל תשמחי פלשת כולך כי נשבר שבט מכך, שהיה עוזיהו, כלומר השמחה שהיתה לך על מותו בעוד שהיה חי אחז בנו ראוי שתתבטל עתה, ולא תשמח בה עוד, כי כבר מלך חזקיהו וישוב הדבר לאיתנו, והוא יצר לך יותר ממה שהצר לך עוזיהו אבי אביו, והוא אמרו כי משרש נחש יצא צפע רוצה לומר כי משרש עוזיהו יצא הצפע שהיה אחז, ופריו של אותו צפע, הוא השרף מעופף, שהוא חזקיהו, וקראו שרף לפי שהוא כמלאך האלקים, ומכלל השרפים העומדים ממעל לו, וקראו מעופף לענין הכבוד והמעלה שיעופף ויעלה מעלה מעלה על כל המלכים, וכמו שהצפעוני שהוא השרף המעופף ימית האדם בהבטה שלו, כן יהרוג חזקיהו את הפלשתים בלא עמל ובלי מלחמה, וכמו שאמר בספר מלכים (מל"ב יח, ח) הוא הכה את הפלשתי עד עזה.

וזכר שבימיו של חזקיהו (ל) ירעו בכורי דלים ואביונים, שהוא רמז לצדיקים מישראל, שעתה הם הבכורים והגדולים שבדלים ירעו אז מרעה טוב, ואביוני ישראל לבטח ירבצו בארצם, מה שלא יהיו כן שהגדולים שבהם ימותו ברעב, ושאר בני אדם מהם יהרגום בחרב, והוא אומרו והמתי ברעב שרשך שהוא רמז לגדולים ולשרים או לאבות, ושאריתך שהם הבנים יהרוג ר"ל החרב. הנה התבאר מזה שהנבואה הזאת היא מיוחסת לעניני חזקיהו והצלחותיו, ולכן באה במקומה בתוך ספורי חזקיהו, והתבאר גם כן שלא אמר אל תשמחי פלשת כולך כי נשבר שבט מכך, בעבור מיתת אחז, כי אם בעבור מיתת עוזיהו כמו שפירשתי, והותרו בזה שני השאלות הראשונות.