אברבנאל על ישעיהו יד:יד

עוד היית אומר אעלה על במותי עם אדמה לעליון, רוצה לומר כי כמו שהשם יתברך היה נראה למשה בעב הענן, ככה תעלה על במותי עב להדמות לו, וכל זה מעוצם המליצה על גאות מלך בבל ותפארת רום עיניו.

ואמנם מה היה הענין הזה שייחס לגאות נבוכדנצר, האם היה כפשוטו שחשב לעלות מעל לשמים ולהיות אלוה העולם ומנהיגו, כמו שיורה פשט הכתובים, או מהו הנרצה בזה, אגיד לך דעתי בו כפי מה שפירשתיו על ספר דניאל במאמר מעייני הישועה אשר עשיתי, והוא שאתה תמצא כשתעיין בספר ההוא, ששם נזכר ראשונה החלום שחלם נבוכדנצר מהצלם שפתר לו דניאל (פרק ב), ואחרי אותו ספור נזכר ספור אחר מצלם הזהב אשר עשה ויקימהו בבקעת דורא, ויצו להשתחוות לו כל אחשדרפנים סגניא ופחוותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתייא וכל שלטוני מדינתא (שם ג, ג), ואחרי הספור השני הזה נזכר שם (שם ד, ח - לד) ספור אחר מחלום האילן אשר ראה ואיך נטרד וגורש מבין האנשים שבעה עידנין, ולא נזכרו מכל ספורי נבוכדנצר זולת שלשת אלה, ושאלתי אני שם מדוע נזכרו שלשה אלה בלבד, האם לא קרו דברים אחרים רשומים בכל ימי מלכותו עם דניאל, ומה הצורך והקשור אשר יש לכל אחד מהספורים האלה עם האחרים, ואמרתי בסבת זה כולו, שנבוכדנצר ראה בחלומו הראשון, צלם חד סגי וראשו זהב, ושאר חלקי גופו מכסף ונחשת וברזל, ופתר לו דניאל שהראה לו הקדוש ברוך הוא ענין הארבעה מלכיות, ושראש הזהב היה מורה על מלכות ביתו, והכסף היה מורה על מדי ופרס שיקומו אחריו, והנחשת על יון, והברזל על מלכות רומי, והודיעו דניאל שבגזרת העליונים היה כל זה גזור מן השמים.

והנה נבוכדנצר בגאוותו וזדון לבו, חשב לבטל הגזרה השמימיית העליונה, מענין ממשלת המלכיות אחריו, ולעשות ביתו ומלכותו נכונה לעולם, ושזרעו ימלוך תמיד בכפה ומלכותו לא יסוף מזרעו, ומפני זה עשה הצלם הנזכר בספור השני, לא לשם עבודה זרה, כי אם לעשות צורת ממשלת מלכותו באותו צלם, ולכן עשה אותו כולה מזהב כי היה הצלם ההוא כנגד אותו הצלם שחלם בראשונה, ומפני שבו היה ראש הזהב מורה על מלכות ביתו, לכן התחכם לעשות כל הצלם מראשו ועד רגליו של זהב, להורות שכל המלכיות אשר ימלכו אחריו בכיפה, הנמשלים בזרועות ובמתנים ובשוקים והרגלים, שכולם יהיו מזהב המורה עליו, רוצה לומר שכולם יהיו תמיד מזרעו, לא לבד הראש כמו שפתר לו דניאל, כי אם גם משוקים ועד ירכים, ולכן צוה לקבץ כל האומות וכל השרים אשר בכל מלכיות ממשלתו, ושכולם יפלון ויסגדון לאותו צלם, והיה זה כדמות שבועה והשתעבדות שיהיו נכנעים ונכבשים לממשלתו וממשלת זרעו עוד כל ימי הארץ, ולכן היה זה מתוך הניגונים כענין המלכת מלך, כי חשב אותו רשע שהיו כל החלומות הולכים אחר הפה, ושבזה האופן מהתחבולה תבטל הגזרה האלקית מארבע המלכיות ומהמלכות החמשית, או שיהיה זה כענין טלסם נעשה בחכמה רבה להתמיד מלכותו וזרעו, ועם היות שקצת המדרשות אומרים שהיה הצלם הזה לעבודה זרה, אני לפרש הכתוב על פשוטו באתי ובתוספתא של מסכת פסחים (מג, ב, תד"ה מהראו) כתבו בשם רבינו תם שצלם זה שעשה נבוכדנצר לאו עבודה זרה הוה אלא אנדרטי הוה שעשה לכבוד עצמו מסכים למה שזכרתי, אבל חנניה מישאל ועזריה לפי שהיו מאמינים בסדור הארבעה מלכיות, והיו מקוים המלכות החמשית, לא רצו להשתחוות לצלם, ולא להודות בתמידות מלכותו, וכבר פירשתי שם בזה הדרך הכתובים בספר, ומפני שנבוכדנצר התגאה בעצמו לחשוב לבטל הגזרה השמימיית, כדי להתמיד המלכות בזרעו, היה בעונשו שגם בחייו נגרש ונטרד ממלכותו, וגם שלא ישאר כשאר בני אדם, כי אם כבהמות השדה כחיתו יער, ועל זה ראה חלום האילן כמו שפתר לו דניאל, וזהו צורך שלשת הספורים ההם וקשורם והתיחסותם זה לזה, שהחלום הראשון היה מורה על ממשלת ארבע מלכיות, והמלכות החמישי העתיד דלא תתחבל, ושהוא עשה הצלם שבספור השני כדי לבטל החלום הראשון ההוא, ומפני כן ראה חלום האילן המורה על עונשו וטרדו מבין אינשא, מפני שחשב לבטל גזרת השם. ואין ספק אצלי שעל זה ניבא ישעיהו כאן, ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי, רוצה לומר שהוא בהשתדלותו והתחכמותו, חשב לבטל המערכה העליונה והגזרה החרותה, לא שיחשוב לעלות לשמים, ולא להדמות לעליון יתברך, כי הוא רשע היה לא שוטה, אבל בעבור שחשב לבטל הגזרה השמימיית, שהוא פעל מיוחד לאל שדי סודר המערכות, ואדם אין לעשות כמעשיו, לכן אמר שהיתה מחשבתו השמיים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי, ואשב בהר מועד בירכתי צפון רוצה לומר שדמה לעשות כסאו נצחי, בהפך גזרת הכוכבים, והוא אומרו בירכתי צפון כי שם היה מלכותו, ובזאת הבחינה אמר אעלה על במותי עב אדמה לעליון, ואולי שלכן היה עונשו בהיותו נטרד מבין אנשים שבעה עידנין, כנגד שבעה כוכבי לכת שחשב להתגבר עליהם בביטול גזרתם, ולכן הראוהו בחלומו האילן להודיעו, שהאדם עץ השדה ולא יהיה כסאו נצחי ומתמיד כזהב, כי אם הווה נפסד כאילן וכקיקיון, שבין לילה היה ובין לילה אבד, ולכן היה סוף ספור חלומו, בגזרת עירין פתגמא ובמימר קדישין שאילתא, על דברת דינדעון חייא דשליט עילאה במלכות אינשא, ולמאן די יצבי יתנינה, ושפל אנשים יקום עלה (דניאל ד, יד), ועל זה היה הנביא מוכיחו באומרו (טו) אך אל שאול תורד, ר"ל תחת אומרך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל, תורד שאול בהשפלת ביתך וזרעך ואיבודו בהחלט, ותחת שאמרת שתשב בירכתי צפון לעולם אם שאמרו על בבל, או על ציון שהיה גם כן מולך בירושלם, תורד אל ירכתי בור שהוא תכלית השפלות וההפסד, (טז) עד שמפני זה רואיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו, שיתמהו בני אדם ויאמרו, הזה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות (יז) שם תבל כמדבר, כלומר הזה האיש אשר שם תבל שהיא הארץ המיושבת כמדבר החרב והשמם, ולא די שהרג את האנשים, אבל גם ועריו הרס, ואסיריו לא פתח ביתה, שהם המלכים והשרים שהיה נותן בבית הסהר, כל ימיו לא התיר אדם מן המאסר, ולא פתח להם פתח מאסרם להוציאם משם.

ולא אחשוב אני שהיתה התמיהה הזאת על מותו, כי סוף אדם למות, אבל הגיד הנביא בענין נבוכדנצר ארבעה השפלות רשומות, האחת, שבחייו נטרד ממלכותו ומכבודו, והלך בשדה כעיר פרא, תחת גאותו ועצתו הנבערה שיעץ כמו שזכרתי, ועל זה אמר, ואתה אמרת בלבבך וגו' אעלה על במותי עבו גומר, אך אל שאול וגומר רואיך אליך ישגיחו וגומר, לפי שהיו בני אדם רואים אותו הולך בשדה כעיר פרא בהמיי והיו מתבהלים ממנו, ואולי שעל זה עצמו אמר (יח) כל מלכי גוים כלם שכבו בכבוד איש בביתו, ואין פירוש בביתו בקברו כמו שחשבו המפרשים, כי לא אמר זה על המות ועל הקבר, אבל נאמר על אותם שבעה עידנין שחלה חולי שחוריי, והיה מואס כל בני אדם וכל עידוני המלכות ודבר הממשלה, כי זה היה ענינו באמת כמו שהוכחתי במקום הנזכר, ועל זה אמר הנביא כל מלכי גוים בבוא עליהם חולי צרה וצוקה, שכבו בכבוד איש בביתו על מטתו ורפוא ירפא כפי גדולתו, ואתה גורשת מבני אדם ושכנת בשדה ועשבא כתורין לך יטעמון וכדי בזיון וקצף.

וההשפלה הב' היא מה שקרה לנבכודנצר אחרי מותו ועל זה אמר (יט) ואתה השלכת מקרבך כנצר נתעב לבוש הרוגים שהוא זכרון השפלתו אחרי מותו, ואפשר לומר שהתחלת זאת ההשפלה, היא מאמרו כל מלכי גוים כלם שכבו בכבוד איש בביתו, אבל אין פירוש ביתו קברו, אלא שהיה מנהגם לקבור המלכים והשרים כל אחד בביתו, וגם היום כן המנהג בארץ כוש, ולכן על הקבורה אמר, שכל מלכי הגוים שכבו בכבוד אחרי מותם איש בביתו ששם קוברים אותם, אבל אתה לא זכית לכך, כי השלכת מקברך, ועניין ההשפלה הזאת לא יהיה משל כי אם כפשוטה, אולי שבבוא הפרסיים להחריב את בבל, ראו קבורת נבוכדנצר במעלה וכבוד, והשליכוה מקברו כפגר מובס, וידקרו גופו ככברה בחרבותם כדי לחרפו ולגדפו, ובכלל אותם ההרוגים שהרגו בבבל היה גופו מושלך, ועליו נאמר לבוש הרוגים מטועני חרב כי מלת מטועני היא מלשון רבוי, כמו (בראשית מה, יז) טענו את בעירכם, וזכר שלא בלבד נדמה אל שאר ההרוגים בדקירותיו, אבל גם להנקם עוד הפרסים ממנו מפני הרעות אשר עשה בארצם, צוו לקבור את כל ההרוגים לטהר את הארץ, ואותו רשע לא נתנו לקבורה כי היו כולם רומסים אותו ברגליהם, ועל זה אמר (כ) לא תחד אתם בקבורה, רוצה לומר לא היית עם שאר ההרוגים אשר נזכרו יחד בקבורה, כי אתה לא זכית לכך, לפי שארצך שחת עמך הרגת, רוצה לומר אותם הארצות אשר כבשת, היית משחית אותם והורג בני אדם הנכבשים אליך בני עמך מבלי חמלה, ולכן התאכזרו האויבים עליך יותר מעל שאר ההרוגים לחרפך ולגדפך אחרי מותך. אבל המתרגם, ורז"ל (סדר עולם) גם כן פירשו הכתובים האלה על מה שעשה אויל מרודך לנבוכדנצר אביו, כי כאשר הלך נבוכדנצר בחייו נטרד מבני אדם, ישב אויל מרודך בנו על כסאו, ואביו כשחזר נתנו בבית הסוהר וישב שם כל ימיו, וכאשר מת נבוכדנצר יצא אויל מרודך מבית הסוהר, והיה מפחד למלוך, כי לא היה מאמין שמת אביו, אבל חשב שחלף הלך לו לשוח בשדה כפעם בפעם, ולאמת הדבר צוה להוציאו מקברו, ואפשר שדקרוהו בחרבות וברמחים לראות אם היה מת בהחלט, ושעל זה אמר הנביא כאן ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבוש וגו'.

וההשפלה השלישית שניבא ישעיהו על נבוכדנצר היא, בכליון זרעו והפסד מלכותו שנפסק במיתת בלשאצר בן בנו, ועל זה אמר לא יקרא לעולם זרע מרעים, (כא) הכינו לבניו מטבח בעון אבותם וגו', ר"ל אתה חשבת לעשות ביתך וכסאך וזרעך נכון עד עולם, לא יהיה כן, כי לא יקרא לעולם, רוצה לומר זמן ארוך, לא יקרא בפי בני אדם זרעך, שהוא זרע מרעים לפי שמהרה יכלה, ולכן אמר כנגד פרס ומדי, הכינו לבניו מטבח בעון אבותם, רוצה לומר שיכינו המלחמה ויהרגו ויטבחו את בניו בעון נבוכדנצר אבותם ומפני רשעתו, באופן שלא יקומו עוד במעלה ומלכות, וירשו ארץ ומלואו פני תבל ערים, כלומר שלא ירשו ארצות ולא תתמלא הארץ והעולם כולו מבניו, שהם צרים ואויבים לכל בני אדם, ומלת ערים מלשון אויבים וצרים כמו ויהי עריך. ואמר הנביא בשם האל, שחרבן זרע נבוכדנצר לא יהיה בכח אנושי, אם לא ישפיע האל ממרומו רוח נקמה וכריתה, ועל זה אמר (כב) וקמתי עליהם נאם ה' צבאות והכרתי וגומר, כי הוא אשר יעיר את רוח הפרסיים והמדיים לבוא על בבל לנקום דם עבדיו השפוך.

עוד זכר הנביא השפלה רביעית למלכות בבל, כי לא די מה שבא לנובכדנצר בימיו וחייו, ולא די גם כן מה שבא עליו במותו וקבורתו, ולא די גם כן מה שבא על זרעו, אבל גם על מדינת בבל ראש מלכותו תבא נקמת ה' ישפילנה ישפילה עד ארץ, ועל זה אמר והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד ורמז בזה למה שנאמר למעלה והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים, כמהפכת אלקים את סדום ואת עמורה, שמלבד חרבן האויבים יחרב הקב"ה אותה מן השמים, כמו שהחריב את סדום ואת עמורה באש וגפרית ורוח זלעפות, ולכן אמר שיכרית ממנה שם, והוא שלא תקרא עוד בבל צבי ממלכות וראש גאון כשדים, ושאר שהוא כנוי למגרשים שהיו לה סביב שיתבטלו מאין יושב, ונין ונכד שהוא כנוי לארמונים ולבתי המלכים, שהיו חוץ למדינה שכולם חרוב יחרבו, וחכמים ז"ל בפרק קמא דמגילה (י, ב) דרשו שם זהו הכתב, ושאר זהו הלשון, ונין זהו המטבע, ונכד זו ושתי שהיא היתה בת בלשאצר, והענין שיהיה החרבן כל כך גדול שלא ישאר בה דבר לכבוד ולתפארת.