אברבנאל על ישעיהו יד:א

כי ירחם ה' את יעקב וגומר עד והיה ביום הניח ה' וגומר, עתה יבאר הנביא הסבה על חרבן בבל וקרבת עתה, והיא שכל הימים אשר מלך בבל היה על האדמה, לא היה נותן רשות לישראל לשוב ולבנות ירושלם, וכי עמקו מחשבותיו יתברך, ועצתו היא תקום, החריב את בבל ואת מלכיה, והמליך עליה את דריוש שנה אחת, ומלך אחריו כורש חתנו, והוא נתן רשות לישראל לעלות לירושלם ולבנות בית שני, וכמו שאמר (עזרא א, ג) מי בכל עמו יהי אלקיו עמו ויעל, וזהו אומרו כי ירחם ה' את יעקב ובחר עוד בישראל, והרחמים והבחירה היה שיבנו בית שני, וזהו והניחם על אדמתם, רוצה לומר שיתן להם מנוחה מה שמה, והסתכל כי לא נאמר בכל זה לשון גאולה, כי לא היה ענין בית שני ומנוחתה, כי אם פקידה, לא גאולה שלמה, ואמר שבזמן ההוא ילוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב, וכן היה שנלוו גוים רבים ונתגיירו בזמן בית שני, ובפרט בזמן החשמונים, ומלת ונספחו הוא ענין חבור, וכן (שמ"א כו, יט) מהסתפח בנחלת ה', (שמ"א ב, לו) ספחני נא ורבותינו ז"ל (יבמות מז, ב) פירשוהו מענין ספחת, אמרו קשים גרים לישראל כספחת, אבל זה על הגרים הבלתי אמתיים באמונתם אמרוהו.