אברבנאל על ישעיהו יג:כ

וזהו אומרו לא תשב לנצח ולא תשכון עד דור ודור, רוצה לומר לא תשב בשובה ונחת כבראשונה, וגם לא תשכון עד דור ודור בשכונת אנשים בה, ואפילו יישוב אהלים לא יהיה שמה, וזהו לא יהל שם ערבי, שהוא כמו לא יאהל, רוצה לומר שלא יטה שם אהל, ואמר ערבי כי זה דרכם לשבת באהלים, ולא די הערביים הנכבדים שלא יטו שם אהליהם, אבל גם הרועים הפחותים שאין להם אהלים, אבל הם שוכבים בארץ לקרח ביום ולשלג בלילה, בעבור מרעה צאנם לא ירביצו שם צאנם, והיה זה לפי שלא יעלה בה כל עשב, ולא יהיה גם למרעה צאן, אבל במקום רועים (כא) ירבצו שרצים, והם הקוף אשר צורתם כבני אדם, ולפי שהם שוכנים במקום ציה נקראו ציים, והבתים אשר היו הבבליים שוכנים בהם, ימלאו מאחים שהם בעלי חיים אחרים שקורין בלעז פורונ"יש, ושכנו שם בנות יענה והם השרצים ארסיים והרעים מאד, ואמרו ושעירים ירקדו שם, אפשר לפרשו על השדים כמו שתרגם יונתן, ונקראו כן לפי שיראו אותם המשוגעים כדמותם, ועליהם אמרה תורה (ויקרא יז, ז) ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים, ואפשר לפרש שעירים על הדובים והאריות שהם שעירים בשערותיהם, ולהיות המקום הוא מבלי יושב משכן ומעון לחיות ולשרצים הארסיים, אמר (כב) וענה איים באלמנותיו ותנים בהיכלי עונג, ומלת וענה הוא מלשון צעקה, כמו (דברים כו, ה) וענית ואמרת, (שם כז, יד) וענו הלוים, יאמר שיצעקו האיים שהם החתולים המדבריים כמו שתרגמו יונתן, באלמנותיו שהוא כמו בארמנותיו וכן תרגם יונתן, או הוא כמו באולמותיו מלשון אולם השער, וכן יצעקו התנים בהיכלי עונג אשר היו לבבליים, ואין להפלא ממה שאמר וענה בלשון יחיד, ואיים ותנים בלשון רבים, כי הוא תואר לקבוץ האיים ולקבוץ התנים, וכאומרו (מיכה א, ח) אעשה מספד כתנים, ואמר שכל זה הייעוד יתקיים מהרה, והוא אומרו וקרוב לבא עתה וימיה לא ימשכו, רוצה לומר עת חרבן בבל קרוב לבוא, וימי שלותה לא ימשכו עוד.