אברבנאל על ישעיהו יא:יג

ועם זה תסור קנאת אפרים בענין הדגלים שהיה דגלו לאחורי המשכן, ודגל יהודה ויששכר וזבולון מצד הפנים, ויהודה לא יצור את אפרים שלא ידחוק אותו, ולא יבא עליו לצרור כבודו בפניו, ולפי שלא יחשוב אדם, שבהקבץ עמים יחדיו בני ישראל ובני יהודה, ישובו לסכלותם להלחם איש באחיו, להיות כל אחד מהם מתנשא לאמר אני אמלוך, בקנאת שאר השבטים בשבט יהודה על דבר המלוכה המיוחדת בזרעו, לכן אמר שבזמן המשיח תסור אותה קנאה, והוא אומרו וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו, רוצה לומר בני ישראל העומדים לפניו לצוררי יהודה יכרתו. ואין הכריתה שימותו, אלא שיכרתו מהיות צוררים, לפי שלא יהיו עוד באותה האיבה והשנאה, כיון שיהיו שתי הממלכות לעם אחד ולגוי אחד, וזהו מה שפירש אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים שהוא ביאור אמרו וצוררי יהודה יכרתו. וביאר הנביא איך יבאו לארץ ישראל הנדחים והרחוקים ואותם אשר באיי הים וארצות המערב, ועליהם אמר (יד) ועפו בכתף פלשתים והם אניות הפלשתים גינוביש"י וויניסיאנ"י, שהם יביאו לישראל ממערב למזרח, ויעבירו אותם באניות דרך ים, ואחר בואם יחדו יבוזו את בני קדם, ואפשר לפרשו שאפרים ויהודה אשר זכר ילכו בתנועה קלה ומהירה כתנועת העופפות לארץ פלשתים שהיא ימה, רוצה לומר למערב ארץ ישראל וכן יחדו אפרים ויהודה יבוזו את בני קדם, שהם האומות היושבים במזרחו של ארץ, וכן יהיה משלוח ידם אדום ומואב העומדים מפאת אחרת, כי ישלחו בם ידם אפרים ויהודה לבוז אותם ולקחת ארצם, וכן בני עמון העומדים מפאה אחרת יהיה גם כן משמעתם, רוצה לומר נשמעים לישראל לכל מה שיצוום, והנה אלו האומות רוצה לומר אדום ומואב ועמון נאסרו ארצותם מלפנים לישראל כי כן צוה השם, אם על מואב דכתיב (דברים ב, ט) אל תצר את מואב, ואם בני עמון דכתיב (שם פסוק יז) וקרבת מול בני עמון אל תצורם וגומר, ואם אדום דכתיב (שם פסוק ה) כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר, ומפני שהם הרעו לישראל, הותרו להם ארצותם לימות המשיח, ועל שלשת העממים האלה אמר משה אדוננו בפרשת שופטים ושוטרים, (שם יט, ח) ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך וגומר, והם הקני והקניזי והקדמוני, וזו גם כן ראיה גמורה על שהנבואה הזאת עתידה, ולא נתקיימה לא בימי חזקיהו ולא בימי בית שני, לפי שישראל לא כבשו הארצות ההם, ולא משלו עליהם בשום זמן מן הזמנים, אבל הם עתידות להכבש מהם.

התואר והתנאי העשירי שימצא למלך המשיח ויהיה בזמן הגאולה, הוא שיעשה הקב"ה על ידו נס דומה לקריעת ים סוף שעשה על ידי משה ביציאת מצרים, ועל זה נאמר כאן, (טו) והחרים ה' את לשון ים מצרים, שהוא נילוס הנכנס בארץ מצרים בים, וקראו לשון לפי שהוא קצת מהים כשיכנס בנהר, ויהיה כדמות לשון עד מקום המים המלוחים, ועל הנהר ההוא אמר והניף ידו על הנהר שהוא המקום שמימיו מתוקים, ויהיה והניף ידו כנוי לגבורת השם יתברך כדעת יונתן, או הוא כנוי למלך המשיח שיטה ידו על הנהר ויבקעהו, כמו שעשה משה, ומלת בעים אין לו חבר, ופירשו בו לשון חוזק, ואמר והכהו לשבעה נחלים, רוצה לומר שיכהו ויגזרהו לשבעה נחלים, ובין כל נחל ונחל דרך, והיו שבעה כדי לעבור בו שבעת הגליות אשר זכר למעלה מאשור וממצרים וגומר, ואומרו והכהו אינו חוזר לים, כי אם לנהר שזכר, כי הנה הים אינו באותו צד, וזכר שיעשה זה באופן שידריך העם העובר שמה בנעלים, רוצה לומר שיעברו ביבשה, ולא יצטרכו לחלוץ מנעליהם, כמנהג העוברים במים ברגליהם, ויונתן תרגם שהנהר ההוא הוא נהר פרת הסמוך לארץ ישראל, ושבעה נחלים אפשר שיפרש מלשון רבוי, ויהיה א"כ הנחל כלשון יד מצרים שהוא נילוס, ובנהר פרת גם כן, שכל אחד מהם יחרב ויבש ברוח חזק כמו שאמר בעים רוחו או ברצון הש"י ודבריו, כמו שתרגם יונתן במימר נביאוהי, והיותר נכון שייעד הנביא בכאן על שני דברים, האחד שיחרים ה' לשון ים מצרים, רוצה לומר שנילוס יחרב ויבש מימיו, ומלבד זה עוד יניף ידו על הנהר שהוא פרת בחוזק רוחו, ויכה אותו לשבעה נחלים כדי שישראל ידריך ויעבור בו ביבשה בנעלים.